מספרים שבלילה אפל וקודר במיוחד באחד מימי החורף הקרים, נעלם בלעם חמור המזל של העיירה. בתחילה חיפש אותו איצק'ל שהופקד על שמירתו, אך ללא הועיל. נועץ באשתו שאמרה: טובים השניים מן האחד והארבעה מן השניים, יש לארגן משלחת. התאספו אנשי העיירה, והחליטו לשלוח את מישקה "עין הנץ", סימה "רואה כל פגע", ומאירקה "מוצא האבידות". עמדה המשלחת לצאת לדרך, וזוריק הקטן זרק שאלת תם: והלא מישקה, סימה ומאירקה אין כבר זוכר אימתי זכו בתוארם, ואולי מיני אז יש טובים מהם. החליטו מיד לפצוח בסדרת מבחנים ומבדקים.
מבין כל אנשי העיירה נבחרו לבסוף שני נערים ונערה שהפגינו יכולת מרשימה באיתור חפצים בחושך. עמדו שלושת המופלאים לצאת לדרך, כשלפתע נשמע קול כחכוח. הסתכלה העיירה וראתה זר שנקלע למקום. שאל הזר, וכי מדוע לחפש באפילה ולא להדליק עששית שתקל על המלאכה. נהגו כעצתו ותוך זמן קצר נמצאה האבידה כשהיא לועסת לה חציר להנאתה בפינת האורווה.
לאחרונה נתבשרנו (30.4.14) כי שר הפנים,
גדעון סער, החליט לעדכן את רשימת שלושת העיתונים היומיים הנפוצים ביותר, והם אלה אשר יזכו לתקציבי הפרסום הקשורים לתחום התכנון והבנייה. סער הסביר, כי בעקבות פניות חוזרות ונשנות של החינמונים, הוחלט להידרש לסוגיית רשימת העיתונים הנפוצים. זו עודכנה לאחרונה בשנת 2005, בעוד לפי החוק יש לפרסם מדי שנה את הרשימה האמורה. לאחר בדיקה נקבע, כי שלושת העיתונים הנפוצים כעת הם
ידיעות אחרונות, ישראל היום וישראל פוסט.
נחזור אחורה ל-2001 לא נותר לנו לתהות: עד שמתווכחים על עיתונות כתובה, שספק רב מה יתרונה, האם לא הגיעה העת כי נעבור לפרסום אלקטרוני? בשנת 2001 מינה שר המשפטים דאז, יוסי ביילין, ועדה בין-משרדית בראשות טנה שפניץ, שהייתה באותה העת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט אזרחי), כדי לבחון את ההיבטים המשפטיים של המסחר האלקטרוני בתחום המשפט האזרחי.
הוועדה בחנה סוגיות שונות, ביניהן האפשרות לקיים את חובת יידוע הציבור באמצעות פרסום באתרי אינטרנט במקום בעיתונות הכתובה. היתרונות הברורים הם חשיפה גבוהה, אפשרות חיפוש ואיתור באמצעות מנועי חיפוש וכדומה. הוועדה הוציאה דוח שעל בסיסו הוכנה הצעת חוק ממשלתית - הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008. בסופו של יום הצעת החוק לא הגיעה לידי מימוש.
בשנת 2009, לבקשת ח"כ
מיכאל איתן, הוציא מרכז המחקר והמידע של הכנסת חוות דעת בנושא "פרסום על-פי חוק בעיתונות ובאינטרנט: עלות, זמינות ואפקטיביות". לפי אומדן מחברי הדוח, ביטול הפרסום המנדטורי היה יכול להביא לחיסכון ברוטו של 27 מיליון שקל למגזר הציבורי בשנת 2008. מובן, שגם המגזר הפרטי יחסוך מיליוני שקלים אם לא יצטרך לפרסם בעיתונות הכתובה. הוועדה סיכמה את היתרונות כך:
"היתרונות הגלומים במימוש חובת הפרסום הקבועה בחוקים רבים באמצעות פרסום באינטרנט הופכים ברורים יותר ויותר: זמינות ונגישות; עלויות פרסום נמוכות ואפשרויות הפצה חדשות - היכולת לפרסם מידע ב'שטח פרסום' כמעט לא מוגבל ולעשותו לנגיש ולזמין באמצעות מנועי חיפוש; הפצה ישירה לבעלי עניין לתיבת הדואר האלקטרוני ללא צורך במעקב אקטיבי מצדם. זאת ועוד, האפקטיביות של הפרסום בעיתונות הכתובה במתכונתו הנוכחית מוטלת בספק מסיבות שונות: משך הפרסום; מיקומו ה'פריפריאלי' בעיתון; שיבוצו בעיתון שתפוצתו מצומצמת, בחלק מהמקרים - אם הגוף המפרסם מעוניין לצאת ידי החובה החוקית ותו לא, ועוד.
"...נראה שככל שקהל היעד ספציפי יותר, אקטיבי יותר ומקצועי יותר, כך צפוי שתהיה לפרסום המנדטורי באינטרנט השפעה חיובית יותר. אולם לגבי אוכלוסייה לא מקצועת, שהיא 'צרכנית-פסיבית', המעבר למדיום האינטרנטי יקטין את הסיכוי להיתקל במידע אגב דפדוף אקראי. לאור האמור, נראה שיש מקום לבחון אם לקובע המרה של הפרסום בעיתונות בפרסום באינטרנט לגבי כלל החוקים שבהם חובה זו קיימת כיום, או יש ליצור הבחנה ביניהם על-פי חשיבות המידע לציבור ומאפייני קהל היעד".
רוצים לעזור - תנו תמיכה בפיסקה המסיימת את חוות הדעת נכתב, כי אובדן ההכנסות מפרסום מנדטורי ישפיע לרעה על יכולת ההישרדות של חלק מהעיתונים ויביא להגדלת הריכוזיות בענף. אולם דברים אלה קשה להבינם. כיצד ניתן להטיל חובת פרסום שאין בה כל תועלת, רק כדי לספק פרנסה לעיתונות הכתובה? אם הממשלה מאמינה כי יש לתמוך במגזר עסקי זה, עליה לעשות כן בצורה ישירה באמצעות מתן תמיכה, ולא להשאיר אותיות מתות עלי ספר החוקים.
עם המשך ההתקדמות הטכנולוגית נראה, כי דברים שהיו נכונים לשנת 2009 נכונים כפליים אם לא יותר מכך לשנת 2014, והגיעה העת לחסוך בתקציב הציבורי והפרטי ולעבור לפרסום אלקטרוני. הצעת החוק אינה מתקדמת בשל עניינים שונים הכלולים בה העלולים להיות בעלי השלכות רוחב. הגיעה העת לבצע "הפרד ומשול". היינו: יש להוציא את הסעיפים הרלוונטיים העוסקים בפרסום אלקטרוני ולדון בהם בנפרד, במסגרת הצעת חוק חדשה.
נקודה נוספת ממנה אין להתעלם היא שעם המעבר לפרסום אלקטרוני, תגבר האפשרות לפגיעה בפרטיות. אם למשל בקשות לרשם הירושה יפורסמו בצורה רגילה באתר הרשם, ניתן יהיה לשמור פרטים רבים על-אודות אותם אנשים, ולהצליב את המידע העדכני עם מידע קיים. לכן, חשוב יהיה להתאים את האמצעי האלקטרוני לדרך פרסום ההודעה, אך אין באמור כדי להצדיק אי-מעבר לפרסום אלקטרוני.
