בגידות, אכזבות נורמנדי וצהוב עולה

א. בוגד נותר בוגד הגישה הפוריטאנית האמריקנית אומרת, שמי שאינו נאמן לאשתו, יכול להיות לא-נאמן למולדתו – מעבר להיותו סחיט. ולכך צריך להוסיף את החוק הצבאי האמריקני, שקובע, כי ניאוף הוא פשע פלילי, שמובא לדיון בפני בית-דין צבאי. תמימים האמריקנים. אצלנו ראשי ערים, ח"כים ושרים יכולים להישאר בתפקידם גם אם הורשעו בדין – כי כאן, מדמנת ישראל, זו ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. עכשיו מקשקש יצחק אהרונוביץ, השר לאי-ביטחון פנים, על הצורך לאבטח את האסיר-המיועד אהוד אולמרט, עם כניסתו לאפסון במתקני שב"ס. מעניין איזה תג מחיר ראה השר כתוב על אחוריו של אולמרט.

ב. הרצח בבנגזי ממשיך להטריד

מי שקיוו – כמו ברק אובמה וכמו הילרי קלינטון – שפרשת רצח השגריר האמריקני בלוב ושלושה מאנשי השגרירות, לפני כשנתיים, תרד מעל הבימה, טועים, כנראה. בתום קרב מילולי קשה עם מחלקת המדינה, זימן הציר דארל איסה, יו"ר ועדת בית הנבחרים לביקורת הממשל (רפובליקני מקליפורניה), את ג'ון קרי, שר החוץ, לעדות בעניין, שעושה רושם, שיתפוס תאוצה לקראת בחירות-המשנה בסוף השנה. הציר איסה טוען, שלא נותרה לו ברירה, כיוון שממשל אובמה לא היה מוכן לשאת-ולתת בהגינות עם הקונגרס על מועד לעדות השר קרי. קרי זומן לעדות בקונגרס בסוף החודש, מיד כשישוב מביקור במקסיקו. הדמוקרטים סבורים, כי זה צעד הפגנתי אחרי שהציר הרפובליקני ג'ון בוהנר, יו"ר בית הנבחרים, מינה עוד ועדה לחקר הפרשה, וביקש מהדמוקרטים לשלוח את נציגיהם לוועדה בראשות הציר הרפובליקני טריי גאודי מקרוליינה הדרומית. לדברי הציר איסה, עד עתה לא הצליחה מחלקת המדינה להסביר לקונגרס את המסמכים, שנאספו אודות התקרית, שחלקם הוסתרו לדברי איסה מהקונגרס, כדי לשבש את חקירת האירוע.

ג. ויסקי 7 חוזר לנורמנדיה

ויסקי 7 היה מטוס תובלה דאגלס C-47, ששימש להצניח כוחות אמריקניים בנחיתה בנורמנדיה לפני שבעים שנה. לפני כשבוע המריא ויסקי 7 ממוזאון למטוסים במדינת ניו-יורק שוב לכיוון בריטניה – מרחק 3,600 מילין – כדי להשתתף בשחזור ההצנחה בנורמנדיה. ויסקי 7 ינחת בבסיס חיל האויר הבריטי דוקספורד, שממנו המריא בשישה ביוני 1944. אחר מנוחה ותחזוקה, ימריא המטוס בתחילת יוני לכיוון חוף אומאהה, ויצניח שם דבוקות של צנחנים, שיציינו את שנת השבעים לפלישה לאירופה. במקור השתתף ויסקי 7 בהצנחה בעיר סינט-מר אגליז עם שחר ב"יום הארוך ביותר".

ד. אי-הבנה

[קישור] אפילו אם אין אמת בדברי הגנרל הרוסי ואסילי רישניקוב, שהיה מפקד הכוחות האסטרטגיים האוויריים של רוסיה, כי ברית-המועצות תכננה להפציץ את הכור הישראלי בדימונה בחיפוי חיל האויר המצרי במלחמת ששת הימים – מלמד הסיפור ברשת הטלוויזיה הרוסית, רוסיה היום, עד כמה לא הבינו הרשויות בישראל את מהלכי הסובייטים בשנות השישים ובשנות השבעים. לפני כמה שנים פרסם "ויקטור סובורוב", סוכן המודיעין הצבאי הסובייטי (GRU), שערק למערב, כי לקראת חגיגות היובל למהפכה הבולשוויקית (קיץ 1967) תכננה ברית-המועצות לחסל את מדינת ישראל, שהייתה, להערכתה, "קוץ אסטרטגי" בישבני הערבים – תוכנית, שקולקלה על-ידי הניצחון המהיר של חיל האוויר ביוני 1967. הסובייטים חלמו על השלמת המלאכה, טוען סובורוב. "בסתיו 1973 ... עמדתי לסיים את [לימודיי] באקדמיה לריגול של GRU. שוב הייתה ציפייה לניצחון גדול. הפעם כולם חשבו, שהניצחון המלא על ישראל בלתי-נמנע ... אך ישראל לא הושמדה ..." (ויקטור סובורוב, "קוץ ברגלו של הדב" באורי מילשטיין, 2010. דרך רבין ומורשתו, עמ' 926-918). אי-הבנת הסובייטים הייתה חלק ממכשלה אסטרטגית גדולה יותר – אי-הבנת מניעי המעצמות בסכסוך היהודי-ערבי במזרח התיכון.

ה. שחיתות מובנית

פעם בדק יונתן שפירא, את עליית מפא"י לשלטון. ספרו הקלאסי, "אחדות העבודה ההיסטורית" (עם עובד, 1975), משמש עד היום חומר חשוב להבנת המערכת הפוליטית הישראלית. שפירא – לימים מבכירי הסוציולוגים ומדעני המדינה בארץ – תיאר וניתח את הבניית השחיתות כיסוד לתרבות הפוליטית הישראלית. לכן, אני מתקשה להבין את ההפתעה, שמכה בציבור, כל אימת שנתפס בכיר בשחיתות. הרי כבר בימיה הראשונים של המדינה הבהיר לוי אשכול בעניין הזה, "אל תחסום שור בדישו". פעם, בחדר-אוכל לבכירים בחברה ממשלתית גדולה מדי, היינו מתבדחים, "כמה תקציבים יכולנו לבזבז אלמלא גנבו אותם..." והשוורים לא נחסמו מעולם, למרות האגדות העירוניות, שאנחנו מספרים לעצמנו. ובצד השני של המטבע, נזכיר, כי היה קדיש לוז, ותמיד הזכירו אותו (ורק אותו) כשדיברו על אנשים ישרים בצמרת הממשל הישראלי. כבר בתחילת שנות החמישים היו מי שהעניין הפריע להם מאוד. "שורת המתנדבים" התארגנה, והפריעה מאוד לשלטון מפא"י דאז, שהפעיל אלימות מסוגים שונים – כולל את המשטרה ואת שירותי הביטחון – כדי להפסיק את פעולתה. בשנת 1955 פרסמה "שורת המתנדבים" את החוברת, "סכנה אורבת מבפנים", שבה נידונה הנורמה הראויה להתנהגות פקידים ונבחרים. כלומר, כבר אז הייתה שחיתות הציבורית בעיה רצינית, ומאז כמעט שלא נעשה דבר – פרט לדברת נפוצה – להדברת התופעה. מפכ"ל המשטרה הורשע על מתן עדות שקר למען ניצב, שבמקרה היה בנו של ראש הממשלה. שחיתות אדירה מנעה את הקמת בית-חולים ממשלתי בתל-גיבורים בחולון. קצין משטרה צבאית ראשי הודח בשל שחיתות; וגם כמה מפכ"לי משטרה סיימו את שירותם שלא בדרך הטבע. ותיקי צפת ולא רק הם זוכרים את מיכאל צור (מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר), שאכל המון משלנו, כפי שהתלוצצו פעם; את אשר ידלין, שכמעט היה נגיד בנק ישראל; את דוד פלד, מנהל המכס; ואת אברהם עופר, שר השיכון, שלא עמד בלחץ החקירה הקרֵבה, והתאבד. וזה רק קצה הקרחון, שיש בו שפע מכל המינים – כולל קצונה בכירה בצבאנו המפואר. במסכת קידושין קבע התלמוד הבבלי, לא העכבר גנב, אלא החור גנב (דף נ"ו, עמוד א'). מערכת האכיפה שלנו מחוררת עד חסרה; ובעיקר, חסר לה האומץ לחקור את בכירי המערכת, ולברר, כיוון שבמקומותינו כולם חברים של כולם, וכולם יצאו מאותו אוגדן (קלאסר). במלים אחרות – ממנים אצלנו לתפקיד במערכת אכיפת החוק רק מי שאינם יכולים להזיק בעודף-מרץ לנקות את האורוות במדמנת ישראל

ו. מכבי ת"א שוב בגמר

מכבי תל אביב, שעלתה שוב לגמר האירופאי בכדורסל בפעם המי-יודע-כמה – הישג אדיר לקבוצה, המלמד על ניהול איתן לאורך עשרות שנים. אבל את המצליחים אוהבים לשנוא אצלנו. הפעם עשתה זאת מכבי על גבה של צסק"א הרוסית, ש"אכלה אותה" בשניות האחרונות, ונוצחה בהפרש של סל, 67:68, למרות שהובילה בכל שלבי המשחק. מכבי תפגוש בגמר את ריאל מדריד, שניצחה את ברצלונה בהפרש אדיר. זה יהיה המפגש השלישי השנה בין מכבי לריאל. אולי שוב יהיה נס במילאנו, וסוף-סוף תנצח מכבי, והגביע יחזור לתל אביב.