מודה בעוונותיי. אני חוויתי, נשמתי,והערצתי את הימים הגדולים של "מכבי" לפני כשלושים שנה ויותר. היה עם מה ועם מי להזדהות.
זו באמת הייתה גאווה לאומית. גם אז היו זרים בהרכב אך הייתה גם מגבלה של שנים מתוך חמישה. וכיום מה? היום זה נראה לי יותר כמו צבא של שכירים.
קיסרות רומא נפלא בגלל השומרים הגרמנים שיובאו להגן על הקיסרים. כך טוענים ההיסטוריונים. אז נא לא לשכח.
כשאני קורא ששני הישראלים נכון לאתמול, קלעו ביחד 4 נקודות מהמכלול במשחק, לי קשה מאוד לצאת מגידרי.
יאמרו-ככה זה אצל כולם. אולי.
אבל שנשיא מדינה באטרף אמיתי יתקשר מיידית למגרש כדי לברך?
אזי אני שואל בשיא הרצינות: את מי?
