בעוד מספר חודשים תתכנס הוועדה שתקבע מה התרופות והתהליכים הטיפוליים שיתווספו השנה לסל. כרגיל ילווה התהליך בריטואל (בלי ציניות) שיתאר את מר גורלם ואף קיצם של אותם חולים שהוועדה לא תכלול את מחלתם במסגרת התרופות והטיפולי . השאילה היא האם יש צורך בהעברת קו אדום שידון חלק מהחולים לכף חובה.
כל שנה מיתוסף לסל ההוצאה סך של כ-300 מיליון ש"ח. ההוצאה השנתית על כלל התרופות היא כ-6 מיליארד ש"ח. חישוב ההוצאה על התרופות לוקה בחסר מהסיבות הבאות:
1. ההוצאה בגין התרופות החדשות אומדת רק את ההוצאה בגין הרכישה אך אינה מנכה את ההוצאה שהוצאה עד עתה (אשפוז, שימוש במכשירים, טפול ושימוש בתרופות פחות יעילות) לצורך הטפול באותם החולים. הרי ברוב המקרים החולה מקבל טפול כלשהוא.
2. התרופות החדשות מניחות שהתוספת שהוצעה תוצא במלואה. הנחה זו היא שגויה מאחר שמסיבות שונות לא כל החולים מקבלים את הטפול. אפשר היה לאשר כמות גדולה יותר של טפולים או למצער לעדכן את ההוצאה בפועל בשנה הבאה ולהגדיל את התקציב מעבר ל-300 מיליון ש"ח.
3. קופות החולים מסרבות לדווח למשרד הבריאות את המחיר בפועל אותו הן משלמות ליבואני/יצרני התרופות בנימוק שהנתון הוא סוד מסחרי. משונה שהממשלה מסכימה להסתרה זו של העלות בה בשעה שמדובר בגופים המתוקצבים על-ידה. יודעי דבר טוענים שבממוצע מקבלות הקופות 40% הנחה מהתעריפון הרשמי. או במילים אחרות 2.4 מיליארד ש"ח לשנה.
מהאמור לעיל מסתבר שבניהול תקיף ויעיל לא הייתה צריכה להיות כל בעיה של העדר תקציב לכל התרופות החדשות. ייתכן שרווחים נסתרים אלה בצד רווחי הבטוח המשלים מסבירים כיצד הקופות המדווחות על גרעונות עתק אינן מתמוטטות.
מהמפורסם בעיתונות מסתמן שמסקנות ועדת שישינסקי 2 מביישות את הוועדה הראשונה. יש כאן ויתורים בלתי סבירים על מחירי ההעברה לחברות בנות בכימיקלים לישראל, פסק הבוררות אף מחזק את התמיהה, ויתור על מיסוי חצץ וחול תוך נימוק תמוה שהמס יגולגל על רוכשי דירות,אי גבית מס מחברת המלט, וכן ויתור על מס על מים מינרליים תחת נימוק תמוה שהחברות מפסידות. נימוקים אלה לא התקבלו כאשר הוחלט על ההמלצות בקשר לייצור הגז וטוב שכך. יש לקוות שהוועדה תתעשת לקראת הדוח הסופי.
במאמר הבא אתיחס לרשויות המקומיות ותאגידי המים.