אז מה היה לנו? אחרי ששר האוצר,
יאיר לפיד, התהדר במשך שנה שלימה בהישגים של אחרים, שאת פירותיהם קצר - החל מהורדת הגרעון מבית היוצר של קודמו בתפקיד,
יובל שטייניץ, ועד הרפורמה במערכת הבריאות של ליצמן - קיבלנו עתה לראשונה את פירות מדיניותו הכלכלית האמיתית של לפיד: האטה במשק, כשהצמיחה עומדת ברבעון הראשון של שנת 2014 על 2% בלבד.
אלא שבתוכנית החדשה-ישנה, דיור ללא מע"מ, פרי היוזמה של ח"כ אייכלר, שלפיד טירפד בשעתו, ולאחרונה הכריז על מימושה - לפיד ממשיך במדיניותו של זריית חול בעיני הציבור, ובלבד לשפר את תדמיתו הציבורית. לא סוד הוא שהתוכנית לדעת כלכלנים מומחים תייקר את מחירי הדירות בטווח הארוך (עקב ביקושים מואצים), ובינתיים ההקפאה ברכישת דירות משתלבת היטב במגמת ההאטה של המשק.
האם עבודה בעיניים זו על הציבור?
הסמים הקלים מזיקים
לאחרונה התנהל בארץ קמפיין מסיבי למען הלגליזציה של הסמים הקלים מטעם ארגונים שונים וידוענים מטעם עצמם המעוניינים לקדם את הנושא. הטענה המרכזית הייתה שבניגוד לסמים הכבדים - הרואין וחשיש - הסמים הקלים אינם מזיקים. והקאנביס - סם הדגל של המאבק - הונף כמשל.
אז הִנה לכל המשוכנעים, בסמיכות זמנים סמלית ביותר, קיבלנו את התשובה לקמפיין האגרסיבי והמיוחצן היטב, בדמות מחקר חדש שהתפרסם זה עתה, אשר מפריך מכל וכל את הטענה שמדובר בסם בלתי מזיק. על-פי הממצאים, שיעור התאונות בעקבות נטילת הסם הקל עלה פי שלושה מהרגיל, והקאנביס, בדומה למריחואנה, גרמו לא אחת לתמותה. נכון שהארגונים הללו לא יתנו לעוּבדות לבלבל אותם, אך מה זה משַנה, עם עובדות, כידוע, אי-אפשר להתווכח.
לא מדובר אפוא בסכנה, הנובעת מהחשש בלבד שצריכת סמים קלים עלולה לגרום לצריכת סמים כבדים, אלא לא פחות בסמים מזיקים בפני עצמם. די למיתוסים ולזריית חול בעיני הציבור.
הייתה סיבה למסיבה המתוקשרת שחגג לא מכבר עם חבריו לסיעה?
ניתוק
יהודי מכיר יהודי? לא תמיד. לפחות כפי שעולה מסקר שפורסם לאחרונה, 70% מהציבור לא מכירים את החרדים (אתם קוראים נכון).
אתם שואלים, הייתכן שבעידן הדיגיטלי שיעור כה גבוה בציבור מנוכר למגזר שלם החי בתוכו, אף בשיעור גבוה יותר מאשר הניכור לציבור הערבי, העומד על 50% בלבד? מה קורה פה? ומדוע אין די מפגשים בין המגזר החילוני לחרדית, כפי שיש בין דתיים לחילונים, שיגבירו את ההיכרות ההדדית ביניהם? ואולי פשוט הציבור לא נותן לעובדות לבלבל אותו, ומעדיף להישען על סטראוטיפים ודעות קדומות שהוא כה אוהב, מאשר להתמודד עם המציאות החרדית? דוספוביה כבר אמרנו?
איך היה נוהג במסגד
הטענה כי אדם גלוי ראש שזוהי אמונתו, אינו צריך לחרוג ממנה גם בבואו לאזכרה בבית הקברות, וכי גם על אדם דתי לכבד את אמונתו זו. היא חסרת שחר.
מעניין כיצד ינהג הכותב בביקור במסגד. האם גם אז לא יכבד את מנהג המקום, כמו חליצת נעליים, בטענה שזה נוגד את אמונתו? אז מדוע לא לכבד אמונה יהודית לגבי חללים, רק משום שריח יהדות נודף ממנה.
במיוחד ביום זיכרון, על קברו של החלל, המשתתפים באים להזדהות עם כאבה של המשפחה השכולה, ועם זיכרו של יקירה. ולכן ראוי מאוד לא לפגוע בה ובאמונתה.