עם תחילת שידור המהדורה החדשה של "
האח הגדול" חזרנו אל אותם ה"שטיקים" של ההפקה. אלה כבר ידועים לעייפה ממהדורות קודמות. תמיד יהיה ה"עצבני" התורן בין המשתתפים. רצוי שיהיה קל חימה, וטיפש (עם או בלי קרוב משפחה), בעל פיוז קופצני במיוחד. אם הוא נשלח לביתו, ההפקה כבר הרוויחה שלוש פעמים: פעם עם התפרצויותיו, פעם עם גירושו מהבית, ופעם עם התנצלותו. ההפקה גם דואגת שתמיד, אבל תמיד, יהיה איש או אישה שההתמחות שלהם היא אספקה קבועה של דם רע לתוך החלל הסגור והאטום בו נתונים האנשים בבית. אם אפשר למקד אספקה זו כנגד נושאים שהם בגדר קונצנזוס לאומי כמו ציונות, כמו זכויות גברים, כמו "המיעוטים המדוכאים", כמו עיון ו/או אופן השימוש בתנ"ך, מה טוב. הזלזול הוא לאורך ולרוחב כל הספקטרום של רגשות הציבור. הרי לא יעלה על הדעת שההפקה תרשה כניסה לשירותים עם ספר קוראן, למשל, או עם הברית החדשה, השם ישמור. עם התנ"ך זה מותר, ואליבא דהפקה, כל ביטוי של גסות רוח - רצוי. למה? ככה!.
למעשה הפך בית האח הגדול לא לתמונת ראי של החברה הישראלית אלא לסוג של תמונה פרוורטית של החברה הזו. התוכנית מבליטה את הקרעים והשסעים. היא עושה ביזוי בדיעבד של כל מה שאיננו "פוליטקלי קורקט", ובעצם פועלת במסווה התמים של תוכנית בידור והצצה כדי להוציא דווקא את הרוב הדומם אל מחוץ לתחום העניין הציבורי הלגיטימי.
הבנאליזציה של השיח הציבורי הרבה דיו בתקשורת, בזו הכתובה ובזו האלקטרונית, הוקדשה לנושא הזה. האיסור המוקפד על הכנסת ספרים למשל ולמעשה גם על הכנסת קוראיהם בפוטנציה, לבית האח הגדול, תורם תרומה משמעותית ביותר לבנאליזציה או להשטחה מוחלטת של השיח הציבורי, עד להיותו סמרטוט רצפה. קיימת תוכנית נוספת. "ארץ נהדרת". אף היא תורמת את חלקה לבנאליזציה, מסוג אחר כמובן אך מקביל, של השיח הציבורי. היא מבצעות זילות קבועה של הדרג הציבורי באשר הוא. פוליטיקאי בר מזל שהתוכנית האמורה חומלת עליו, על-ידי כך שהיא כמעט מתעלמת ממנו (
ציפי לבני למשל), יכול לנשום לרווחה מלא ריאותיו.
אף תוכנית מהאמורות לא תורמת ולו תרומה זעירה, לחיזוק (אשתמש כאן במילים גסות), השיח הדמוקרטי, להעמקת הדיון הציבורי, בנושאים עכשוויים באמת. כמו הרחקת הירוקים מוועדות הבנייה, והקורה מתחת לאפינו, בנגב ובגליל באותו הקשר. במצבה האמיתי של משטרת ישראל (כולל כוח אדם וכו'), והעדרה מאיזורים נרחבים בארץ. כתבה שאיננה משלבת ביקורת קשה (וכל המקשה הרי זה משובח), על הדרג הפוליטי - ציבורי, הסיכוי שלה להיות משודרת משול לאפס. את התשובה על השאלה למי יוגש החשבון ומי ישלם אותו יודעים כולם. אתה ואני ובקיצור: עם ישראל.
משתחווים למולך הכסף התקשורת רוויה בסקרים. סוקרים אצלנו כל דבר שזז, בעיקר בתחום הפוליטי. גוף מסחרי, חשוב מאין כמותו שלו אוריינטציה ציבורית מובהקת, כמו התקשורת האלקטרונית, איננו זוכה וכנראה גם לא יזכה לסקר. לא תהיה בדיקה שממנה נלמד מה דעתו של הציבור הרחב על תפקודה ועל התוכניות השונות המשודרות בה. מה יש לתקן בה. מה לגרוע ומה להוסיף. התקשורת הגיעה למעלת קדושים. היא איננה נתונה לביקורת. התקשורת בראש המשתחווים למולך הכסף. האם אין באמת אפשרות ללכת בדרך המלך? כזה שיציע מתווה לתקשורת לעשות ככל העולה על רוחה, אך בו-זמנית לא לוותר על תוכניות איכות?
משפחתי ואני נקלענו בהיסח הדעת והזפזוף אל ערוץ 9 לסדרה ידועה בשם "הסולטאן", בכתוביות לעברית (והמומלצת אגב לצופה הישראלי). הסדרה עוסקת בסולימן המפואר ובחצרו. סולימן היה מהחשובים בטורקיה ובעצם במזרח התיכון כולו (הייתה לו נגיעה גם למתרחש בארץ ישראל כאשר ציווה לבנות מחדש את חומות העיר העתיקה). לסדרה יש רייטינג גבוה, ולכן גם הרבה מאוד פרסומים. לא נראה כי מנהלי ערוץ 9 סובלים מהעובדה שעל המסך שלהם מוקרנת כבר זמן רב, סדרת איכות כזו.
אולם מי יעז להציע למנהלי הטלוויזיה ללכת בדרכים אחרות?
יחי האח הגדול!
