לא מכבר פורסם סקר רחב ממדים שפרסמה "הליגה נגד השמצה" על ממדי האנטישמיות בעולם. לראשונה נבחן הנושא בקרב למעלה מ-50 אלף נשאלים ב-102 מדינות בכל רחבי כדור הארץ. לנשאלים הוצגו 11 שאלות שהציגו סטריאוטיפים נפוצים על יהודים (כמו האם היהודים שולטים בתקשורת, האם הם שולטים בעולם העסקים, האם הם נאמנים יותר למדינת ישראל מאשר למדינה בה הם מתגוררים). התוצאות הצביעו על כך שכרבע מאוכלוסיית הנסקרים הם אנטישמים (ענו בחיוב על 6 מתוך 11 השאלות), כלומר רבע מאוכלוסיית העולם. לסקר ממצאים רבים שבודאי ינותחו לעומק ויוסקו מהן המסקנות המתבקשות.
בכוונתי להתעכב כאן על נתון מרכזי אחד בלבד. האזור בעל הריכוז הגבוה ביותר של נסקרים המחזיקים בעמדות אנטישמיות הוא המזרח התיכון וצפון אפריקה - 74 אחוזים. במזרח התיכון תושבי הגדה המערבית ועזה תופסים את המקום הראשון עם 93 אחוזים, אחריהם עירק עם 92 אחוזים, ובתחתית הרשימה ירדן עם 81 אחוזים ומרוקו עם 80 אחוזים. ברור מאוד שהפלשתינים בגדה ובעזה תופסים את המקום הראשון באנטישמיות בעולם בשל הסכסוך עם ישראל, ובשל העובדה שלמעלה ממחצית מהם נתונים "בכיבוש". גם לא מפתיע שבקרב מדינות ערב השונות האנטישמיות נפוצה בקרב הרוב המכריע של האוכלוסייה בשל "הבעיה הפלשתינית" והסכסוך הישראלי-ערבי.
אבל, הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שקיים רובד נוסף אצל הפלשתינים ומדינות ערב, וזהו הרובד של אנטישמיות ערבית- מוסלמית, שהוא חדש יחסית. רובד זה "מתלבש" על המרכיב הלאומי הפלשתיני-ערבי, והוא זה המקנה מימד עומק לאיבה הערבית-מוסלמית למדינת ישראל היהודית, והמקשה על סיום הסכסוך שלנו עם הפלשתינים. במה דברים אמורים?
אנטישמיות קלאסית בעולם המוסלמי לא הייתה בעבר אנטישמיות במתכונת האירופאית- נוצרית. היהודים אומנם סבלו תחת שלטון האיסלאם מאפליה ומרדיפות מפעם לפעם, אך ככלל הם היו בני חסות של הרוב המוסלמי שערב לחייהם ולרכושם, והם מצידם הכירו בעליונות האיסלאם, היוו מעמד נחות ומושפל והיו נתונים להגבלות שונות. רק במאה ה-19, שעה שהמערב חדר לאימפריה העות'מאנית, הוא ייבא עימו גם את האנטישמיות הנוצרית ה"קלאסית", בצד רעיונות מערביים אחרים. אבל, רק במאה ה-20, על בסיס הסכסוך הלאומי עם הישוב היהודי בארץ ישראל, ועל-רקע עליית הנאציזם, החלה האנטישמיות הנוצרית-אירופאית לקנות לה אחיזה בעולם הערבי, בעיקר בקרב אנשי התנועה הלאומית הערבית. מאז העשורים האחרונים, ובמיוחד משעה שהאיסלאם הרדיקלי התחזק בעולם הערבי, האנטישמיות קיבלה גם אופי איסלאמי בולט. אופי זה נלקח מהמסורת האיסלאמית על ההתמודדות של הנביא מוחמד נגד השבטים היהודים בחצי האי ערב שסירבו לקבל את האיסלאם. כיוון שכך הם נידונו לחיי מסכנות והשפלה כבדה. הם כפרו בנאמר בקוראן, הרגו את הנביאים שלהם, והכעיסו את אלוהים שנקם בהם. מה שעוד מאפיין את האנטישמיות המוסלמית הוא הכחשת השואה, או מזעורה, השוואת ישראל לגרמניה הנאצית והאשמת ישראל בביצוע שואה נגד הפלשתינים. בקרב גורמים ג'יהאדיסטים האנטישמיות נגד היהודים כרוכה בגישה אנטי אמריקנית ומערבית.
בצד האופי האיסלאמי, האנטישמיות הערבית מכילה גם את כל המוטיבים של האנטישמיות הנוצרית-אירופאית הקלאסית: היהודים שולטים בעולם, בתקשורת, הם מחוללי המלחמות והמהפכות ועוד ועוד. אחד מהספרים רבי המכר בעולם הערבי והמוסלמי הוא "הפרוטוקולים של זקני ציון", וגם "מיין קאמפף" של היטלר. אמנת ארגון החמאס היא מודל לשילוב ההדוק בין אנטישמיות בעלת מוטיבים נוצריים לבין מוטיבים איסלאמיים. ככלל, האנטישמיות הערבית-איסלאמית מכוונת נגד ישראל כמדינה ציונית יהודית וכלפי העם היהודי במובנו הדתי.
הנקודה החשובה לענייננו היא שהאנטישמיות הערבית-איסלאמית נותנת בסיס אידיאולוגי לתפיסה של ארגונים איסלאמיים קיצונים, כמו החמאס והג'יהאד האיסלאמי אצל הפלשתינים (וחיזבאללה, אל-קאעידה והג'יהאד העולמי), שנגד ישראל והיהודים יש להפעיל אלימות וטרור, ולנהל נגדם מלחמת חורמה עד להשמדה הסופית. מחמוד אלזהאר, מראשי החמאס פרסם לפני כמה שנים ספר שכותרתו: "אין עתיד ליהודים בין האומות", בשל תכונותיהם הבזויות והנצחיות. ספר זה נמצא, דרך אגב, על סיפונה של ה"מרמרה".
מי שחושב שכל הבעיה בינינו לבין הפלשתינים היא רק חלקת אדמה קטנה, סכסוך טריטוריאלי, שניתן עם רצון טוב "ומנהיגות אמיצה" להביאו לידי סיום ולחיות בשלווה ובשלום תחת הגפנים והתאנים - עושה לעצמו חיים קלים מלאי אשליה. ממליץ לכל אחד להיכנס לאתר של "מרכז המידע למודיעין וטרור ע"ש
מאיר עמית" של המרכז למורשת המודיעין, ולמצוא שם (בקטגורית האנטישמיות ) את המאמר/ספר על "האנטישמיות הערבית והמוסלמית בת זמננו".
