כוכב השקיפות

מחברו של "הנסיך הקטן", סיפור הילדים שהיה מכוון בראש ובראשנה למבוגרים חושבים, הביא את גיבור ספרו למסע בין כוכבים. בכל אחד מן הכוכבים פגש הנסיך הקטן דמות אופיינית, בעלת תכונה מסוימת בולטת במיוחד. אב-טיפוס לדבר. לדוגמה: השיכור, השותה כדי לשכוח. לשכוח מה? את הבושה שנגרמת לו כי הוא שיכור. איש-העסקים, שאוגר כוכבים, כדי שיהיה לו כסף רב להיות עשיר. למה רוצה להיות עשיר? כדי שיהיה לו כסף לקנות כוכבים נוספים. הרברבן, שאינו קיים אלא כדי שיעשהו מושא להערצה. על מה? לא חשוב, העיקר – שיעריצו אותו. המלך, שחי כדי להוריד פקודות. אבל רק כאלה שהנתינים אוהבים למלא, כי אחרת יסרבו לו. אנטואן דה סנט-אכסיפרי, הסופר הצרפתי המוכשר, מיקם תכונות אחרות הרווחות אצל בני אדם בכוכבים אחרים. אבל, אם יורשה לי, הוא החסיר אחד מן הכוכבים החשובים בגלקסיה: כוכב השקיפות. אילו היה מוסיף אותו, היה המחבר מתאר לנו מעין כוכב עגול ובוהק, דומה לכדור-בדולח, שבו אומנם לא נצפה העתיד וגם לא העבר, אבל כל פינה ופינה בכוכב – שקופה לכול. הדו-שיח בין הנסיך הקטן לבין דייר הכוכב היה נשמע לערך כך:

הנסיך הקטן: מה אתה עושה?

הדייר: אני רוקח.

הנסיך הקטן: רוקח מה?

הדייר: צבע אוֹטֵם.

הנסיך הקטן: מה אתה רוצה לאטום?

הדייר: את חלונות הכוכב.

הנסיך הקטן: למה?

הדייר: שאחרים לא יראו כמה קשה אני עמל כדי לאהוב את הכוכב השקוף הזה.

קוראי עיתונים ואתרי אינטרנט, כמו מאזיני רדיו וצופי טלוויזיה, הולעטו לאחרונה בפועלו הנמרץ של ח"כ אלעזר שטרן ("כוכב", בעברית צחה). הם סיפרו כי הלה הגיש ערער לסיכול החלטת ועדת הכספים להעביר 177 מיליון ש"ח לחטיבה להתיישבות של הסוכנות היהודית. הנימוק שסיפק הח"כ היה מעניין ומקורי. הוא דורש לחייב את המחלקה להתיישבות שתהיה חשופה לביקורת של מבקר המדינה. "אני בעד שקיפות", הכריז שטרן. אין בזה צל צילו של ספק. הכוכב באמת בעד שקיפות. שקיפות טוטאלית, צריך לומר. הוא הרי ידע כבר להפוך, בתפקידו כראש אכ"א בצה"ל, את תיקו האישי של בני חננאל, החייל המצטיין, לשקוף לחלוטין. הוא מסר לפרסום את כל תוכנו של התיק לידיים של ידידו יאיר לפיד, אז עיתונאי והיום שר אוצרנו. בתביעה שהגשתי נגדו, חייב אותו בית המשפט לפצות את בני על הפרת אמונים ועל חשיפת פרטיו האינטימיים (בשם השקיפות, כמובן). אבל – אליה וקוץ בה: הוא לא שילם מכיסו על המעל שמעל, אף לא אגורה שחוקה אחת. השיק שקיבל חננאל יצא ממשרד הביטחון. כך שבפועל, אני ואתם קוראי הנאמנים, שילמנו את הקנס שבית המשפט השית עליו. וניתן לומר שאפילו חננאל שילם את חלקו בפיצוי על הפגיעה שפגע בו. כשהגיש חבר הכנסת אריה אלדד שאילתה וביקש לדעת מדוע שילם משרד הביטחון את הקנס, ענה סגן שר הביטחון דאז, מתן וילנאי, תשובה מהממת בת שלוש מילים: "כי כך הוחלט". וירד מן הדוכן. כאן, שטרן לא היה בעד שקיפות. הוא לא דרש לחשוף מדוע שולם הקנס מן הקופה הציבורית. כאן, הוא עסק ברקיחת חומרים לייצור כמות גדולה של צבע אוטם. הצבע הזה שימש אותו גם כאשר הצטרף לציפי והפך לחבר כנסת. בלי להתאמץ ובלי להשקיע. אולי בזכות עברו המפואר. מה הוא הבטיח לה? מה איים לחשוף עליה אם היא לא תציב אותו ברשימתה? לא זה ואף לא זה? איך נדע? הרי על העניין הזה לא חל דין השקיפות. שאלות אלו נאטמו בצבע שחבר הכנסת שטרן למד כל כך יפה לרקוח. הבנת את זה, מסייה אנטואן דה סנט-אכסיפרי?