הטענה: קונצרן המזון הגדול בישראל נמכר לידיים זרות. התשובה: קונצרן המזון הגדול בישראל נמצא מזמן בידיים זרות, כי אייפקס היא קרן השקעות בריטית. אם כבר, אז ברייט פוד הוא בעלים הרבה יותר טוב. מטרתה של אייפקס, כמו של כל קרן השקעות, היא לממש את ההשקעה כמה שיותר מהר בכמה שיותר כסף; תנובה מבחינתה הייתה השקעה פיננסית בתחום שאיננה מבינה בו. ברייט פוד עוסק במזון; תנובה מבחינתו היא השקעה אסטרטגית. זה אומר, שמנהלי ברייט פוד ירצו להחזיק בתנובה לאורך זמן, ישקיעו בחברה, יפתחו אותה, יתרמו לה מנסיונם ולא ימכרו אותה ברגע בו יוכלו לגזור עליה קופון.
הטענה: אבל ברייט פוד שייכת לממשלת סין. זה אומר, שממשלת סין תשלוט בקונצרן המזון הגדול ביותר בישראל. התשובה: אז מה? ממשלת סין היא גם הנושה הגדול ביותר של ממשלת ארה"ב, אך לא משתמשת ולא חולמת להשתמש במעמד הזה כדי ללחוץ על האמריקנים. חוץ מזה, ברייט פוד לא היה מגיע למעמדו - קונצרן החלב השני בגודלו בסין - אם היה מציית אוטומטית להוראותיה של הממשלה. ועוד נקודה קטנה: איש לא הוכיח שממשלת סין נותנת הוראות ביצועיות לדירקטוריון ולהנהלה של ברייט פוד.
הטענה: איך יכול להיות אחרת? הרי סין היא דיקטטורה קומוניסטית. התשובה: לא בתחום הכלכלי. סין פוסעת כבר שנים רבות במסלול של פתיחות לקפיטליזם. משקיעים סינים רוכשים חברות בחו"ל, משקיעים זרים רוכשים חברות בסין. זהו המשק השני בגודלו בעולם ואי-אפשר להתעלם מכך. הוא לא היה הופך לשני בגודלו בעולם אם ההחלטות הכלכליות היו כפופות לאידיאולוגיה הקומוניסטית; ראו מה קרה לברית המועצות.
הטענה: ברמה העקרונית, חברת מזון צריכה להיות בבעלותם של משקיעים מקומיים. התשובה: ברוכים הבאים למאה ה-21. בעצם, ברוכים הבאים למאה ה-20. שם המשחק הוא גלובליזציה. האם ידעתם שחברת תרופות ישראלית שולטת בשוק העולמי ל"קופקסון", התרופה המובילה לטרשת נפוצה? האם ידעתם שחברה ישראלית מספקת קסדות לטייסי צבא ארה"ב? האם ידעתם שחברת מזון שווייצרית שולטת באוסם? אפשר להמשיך עם דוגמאות עד שיגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הטענה הזו מתאימה אולי למאה ה-19, לא לעולם המודרני.
בשוק חופשי אי-אפשר לקבוע מי יהיו הבעלים. אלא אם כן אנחנו רוצים שתנובה תהיה חברה ממשלתית - ואז היא תהיה יעילה כמו הנמלים, רווחית כמו תעש והוגנת כמו חברת החשמל. מי שחושב שזה אפשרי, נרדם לפני בערך 50 שנה ועוד לא התעורר.
הטענה: בעלות זרה על חברת מזון עלולה לפגוע באינטרסים ביטחוניים. התשובה: איך בדיוק? האם הסינים יחדירו רעל עכברים לגבינה שיספקו לחיל האוויר? הפעם האחרונה בה הוכנס חומר זר למוצר חלב, היה כאשר תנובה - בבעלות ישראלית טהורה - החדירה לו סיליקון. או שמא מספר גביעי האשל ילמד את ממשלת סין כמה חובלים יש בחיל הים? ואם תנובה תנסה להפסיק התקשרות חוזית עם צה"ל, אז יש בתי משפט ויש חברות ישראליות אחרות ויש יצרנים בחו"ל.
הטענה: ברייט פוד עלולה לפגוע בתעסוקה ובפעילות של תנובה בישראל. התשובה: הגיוני מאוד - הסינים ישלמו 2.5 מיליארד דולר כדי לדפוק את העסק שהם קונים. השוק למוצרי חלב הוא קודם כל ואחרי הכל השוק המקומי; אי-אפשר, פשוט אי-אפשר, לייצא קוטג' מישראל לסין או שוקו מרוסיה לגרמניה. לכל היותר הסינים ירחיבו את הפעילות של תנובה למדינות נוספות, אבל הבסיס יהיה חייב להישאר בישראל.
הרבה יותר קל להעביר לחו"ל פעילות של תעשיה כבדה, והכי קל - להעביר חברת טכנולוגיה. אבל לא שמענו את החששות ההיסטריים הללו כאשר וורן באפט רכש את ישקר, ואנחנו לא שומעים אותם כאשר עוד סטארט-אפ נמכר בעשרות או מאות מיליוני דולרים. אז למה לחשוש שדווקא הפעילות של תנובה תיפגע?
חוץ מזה, נניח שהסינים יפלו לגמרי על הראש ויסגרו את כל הפעילות של תנובה בארץ. זה יהיה חסר משמעות מעשית. הרי יש שוק קשיח ודרישה קבועה למוצרי חלב. במקרה כזה, המחלבות - על עובדיהן וספקיהן - יימכרו לטרה, לשטראוס או לגורם אחר שייכנס לשוק. ואז הסינים יאבדו את כל היכולת (השטנית) שלהם לפגוע בישראל.
הטענה: ברייט פוד לא צריך לסגור את הפעילות. הוא יכול להעלות מחירים. התשובה: מחיריהם של מוצרי החלב הבסיסיים נמצאים בפיקוח, והממשלה כבר הראתה שזינוק במחירים מביא אותה להטיל פיקוח נוסף. ואם המחירים יעלו יתר על המידה - התחרות רק תגבר וליצרנים האחרים תהיה הזדמנות להגדיל את חלקם בשוק.
הטענה: ישראל לא תראה שקל אחד של מס ממכירת תנובה. התשובה: נכון, כי כך זה עובד במשק גלובלי, ולכל הכיוונים. אם וכאשר טבע תמכור את החברה שבבעלותה בפרו או את החברה היפנית שרכשה, רשויות מס ההכנסה בלימה ובטוקיו לא יראו מזה אף סנט; המס ישולם בירושלים.