בסימפוזיון שנערך במכון וושינגטון למזרח התיכון הודיע מרטין אינדיק, שליחו המיוחד של שר החוץ האמריקני, שאין בכוונת ארה"ב ליזום מהלך מדיני נוסף בין ישראל לבין הפלשתינים. האשמות שאינדיק הטיח בשני הצדדים, ישראל והפלשתינים, מוכרים היטב: ישראל הרשמית לא מוכנה להפסיק את הבנייה בהתנחלויות ואילו אבו מאזן אינו בשל למהלך היסטורי. ישראל, כצפוי, מתקוממת נגד ייחוס האשם בה. לגיטימי. מה שחשוב עתה אלה לא הטיעונים ל"עונש" הן של נתניהו הן של אבו-מאזן אלא המציאות.
אז ניתן להאשים את אינדיק באנטישמיות או אנטי-ישראליות ברם המציאות לא תשתנה. לפי מקורות בבית הלבן הורה הנשיא אובמה להפסיק את כל המהלכים המדיניים מצדה של ארה"ב. כן דווח שקרי הורה על פירוק צוות המו"מ האמריקני לשיחות בין ישראל לבין ארה"ב. בריש גלי וללא כל היסוס טענו בכירים בממשל שסביר להניח שתהליך השלום מת או שמא גסיסה מסוכנת מאוד. גם דניס רוס המוכר לנו היטב מתפקידיו השונים בשדה הדיפלומטיה שהשקיע שנים רבות מחייו למו"מ בין ישראל לבין הפלשתינים, וביושר יש לומר שלריק, גם הוא איננו מן האופטימיים. כך או כך, ישראל הרשמית הודיעה על הפסקת המו"מ עם אבו מאזן בגלל ההסכם המסתמן עם חמאס, אי-שחרור המחבלים בפעימה הרביעית והפסקת כל מגע ישיר בין נציגי ישראל לנציגי הרשות הפלשתינית. פגישת שר המשפטים ומי שאחראית על המו"מ עם הפלשתינים נפגשה עם אבו מאזן לפני מספר ימין, בניגוד להחלטת הקבינט שהייתה פה אחד. ראש המשלה זעם, ולפי הדיווחים, הוא אף שקל לפטרה לאלתר. הסבריה של לבני והניסיון ללמוד סנגוריה על המהלך שלה, בלתי קבילים על ראש הממשלה וחלק גדול מאוד של שריו. במצב זה נדרשת תשובה חד-משמעית לשאלה הבאה: מה עוד עושים בממשלה שרי יש עתיד והתנועה? מדוע הם עדיין בקואליציה? שאלה זו אינה סתם שאלה קנטרנית אלא שאלה המצריכה תשובה עניינית וחדה: האם ההתחייבות של שתי המפלגות הללו לא ליטול חלק בממשלה שאינה מנהלת מו"מ מדיני ומקדמת את השלום, תקפה או לאו? אמינות מפלגת יש עתיד והתנועה עומדת למבחן חשוב.
הנה לכם ציטוט מדברי שר האוצר לגבי מסמוס התהליך המדיני: "בחרתי לדבר על כך מפני שאני נחוש בדעתי למנוע את מה שנראה לי כניסיון מתמשך למוסס ולעכב את התהליך המדיני המתנהל בימים אלה מול הפלשתינים. אם גם השמאל הישראלי וגם הימין הישראלי ימשיכו לומר פעם אחר פעם ש'שום דבר לא ייצא מזה', הנבואה עלולה להגשים את עצמה והצדדים יעזבו את שולחן המשא-ומתן תוך חילופי האשמות הדדיים. זה הפתרון הקל, ויהיו לא מעט אנשים משני הצדדים שישמחו אם זה יקרה, אבל אני אעשה הכל - כל דבר - כדי למנוע את כישלון המשא-ומתן. לא אתן לאיש למוסס את התהליך המדיני". ועוד אחד: ""מנהיגות אינה בוחרת בפתרונות הקלים", אמר השר, "היא בוחרת בפתרונות הנכונים ואז אינה מרפה עד שהיא מתגברת על כל הקשיים. השלום הפך להיות בשיח הישראלי למילה נרדפת לוותרנות וחולשה - אני מסרב לקבל זאת. השלום אינו איום, הוא תקווה. הוא ההבדל בין חיים של מצור, סיכונים ביטחוניים שהולכים וגוברים ולחץ בינלאומי שכבר מתחיל לתת את אותותיו, לחיים במדינה משגשגת עם חינוך טוב יותר, מערכות בריאות ורווחה חזקות יותר". הקבינט שבו חבר גם לפיד החליט לנתק מגע. האמריקנים גם הם נתקו מגע. האם לא הגיעה העת שלפיד יפרע את ההתחייבות?
לבני, ובמיוחד מצנע, מאבדים את מעט הקרדיט שעוד נותר להם בקרב הציבור כל אימת שהם נשארים בממשלה המסרבת, לדידי לבני, לנהל מו"מ ומעדיפה לקבור אותו קבורת כלב. זכותם של נתניהו, ליברמן, בנט ויעלון וחבריהם הנאמנים לדרך לבצע את מדיניותם. השאלה היא, כאמור, מה לפיד ולבני עושים בממשלה זו? שאלה טובה. רק התפטרותם המידית תוכיח אם הם שיקרו לציבור או שדברו אמת.
