מכבי ת"א ניצחה וזכתה בגביע אירופה לאלופות, שזהו בהחלט הישג מרשים לאוהדים ולקבוצה, אבל מה עשה את ההבדל בין מכבי ת"א לבין ריאל מדריד? לגמר הגיעו שתי קבוצות שהיכולת המקצועית שלהן דומה בכל הפרמטרים אם זה יכולת משחק, צוות מגובש של ההנהלה והשחקנים, תקציב, מאמנים ברמה גבוה ועוד, ולראיה שתי הקבוצות הגיעו למשחק הגמר והתמודדו בו כשכל פעם קבוצה אחרת הובילה בנקודות בודדות והן אף סיימו את המשחק בתוצאת תיקו מה שהוביל להארכה. אבל הפרמטר שעשה את כל ההבדל הוא קהל האוהדים של מכבי ת"א. איך אפשר להסביר באופן הרציונלי שדווקא הפרמטר הזה אפשר את ניצחונה של מכבי ת"א במשחק? למכבי ת"א באולם היו כעשרת אלפים אוהדים בערך שבקולם הצעקני ובהתנהגותם האוהדת אפשרו לשחקני הקבוצה להרגיש טוב עם עצמם לעומת כמה אלפים בודדים של אוהדים לריאל מדריד שקולם כמעט ולא נשמע.
מה זה אומר בפועל לאפשר לשחקנים להרגיש טוב? לאפשר לאוהדים להרגיש טוב משמעות הדבר הוא לגרום לשחקנים להאמין, כשחקן מאמין בעצמו ובחבריו האמונה מאפשרת לו ולקבוצה את הביטחון לממש ולהגשים את מטרתו, לעומת ריאל מדריד שקהל אוהדיה שלה עם כל הרצון הטוב שלהם בפרמטר הזה לא יכלו לאוהדי מכבי ת"א.
מציאות ספורטיבית זו משקפת את האשליה, ועד כמה במשחק הכדורסל ובשאר משחקי הספורט התחרותי ההפסד גורם להרגשה רעה שמשמעות הדבר זה להיות בדאון ואילו הניצחון גורם לפרץ של ההרגשה הטובה של אושר, שמחה והנאה שמשמעות הדבר זה להיות ב-היי, אלו הם הריגושים שמאפשר הספורט התחרותי. במציאות זו אין לשחקן ולאוהדים כל אחיזה איתנה בקרקע המציאות האמיתית, למה? כי הריגוש נמוג לו בשלב מסוים אם אלו הם הרגשות השליליים שמרגישים המפסידים ואם אלו הם הרגשות החיוביים שמרגישים המנצחים. שאלת השאלה היכן הוא האני העצמי הזהות והמציאות האמיתית?
כלומר האשליה של משחק הכדורסל שראינו הוא אך ורק למען הרגשות החיוביים שבניצחון כשבשלב מסוים הרגשות נמוגים להם, דומה הדבר למכור לסם שנמצא בקריז ולאחר לקיחת הסם הוא נמצא בהיי, רק שבמקרה של הרגשות הגוף הוא הבית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, ואז מחכים לעונה הבאה למנת הסם הרגשית הבאה וככה עובדת לה המחזוריות האמוציונלית מעונה לעונה והלא בריאה והלא רציונלית ורגועה, אשליית הרגשות אמרתי!?
נשאלת השאלה מה בריא יותר ומה ההבדל בין פעילות גופנית לפעילות ספורטיבית? הגוף הפיזי האנושי צריך וזקוק להנעתו והבאתו לכושר באופן תמידי.הנעתו ותחזוקתו של הגוף באופן תמידי, נעשה לשם שמירה על בריאותינו.
הצורך להנעת הגוף נעשה לשם שמירה על כושר גופני, ששומר על כך שהגוף יחזק, ויחדש את עצמו באופן תמידי, גם כדי שלא יתנוון.
ההבדל בין פעילות גופנית לפעילות ספורטיבית, קשור להתייחסות שלנו לנושא מבחינה רגשית.
הפעילות הגופנית נובעת מתוך רוגע, רציונאליות והתייחסות עניינית לבריאותנו, כדי שלא לפגוע בגוף.
הפעילות הספורטיבית שנעשית בעיקר לשם התחרותיות, נעשית לשם ההנאה וההרגשה החיובית הטובה, כמו למשל ההרגשה שלאחר השגת ניצחון ששואפים להגיע אליו הספורטאים, פעילות זו נובעת מתוך צורך ונזקקות רגשית, אמוציונאלית, וללא כול התייחסות עניינית ובריאה לגוף, ואין בכך כל רוגע והבנה למהות שמירה על הכושר הבריא וההגנה והשמירה על הגוף, פעילות ספורטיבית יוצר מציאות שהיא אשליה.
ההבדל בין שתי הגישות היא משמעותית ביותר, והיא קשורה באופן ישיר לבריאותינו, כלומר היא קשורה לשמירה על זהותנו האמיתית, ולפרוש המציאות האמיתית באופן הברור, השפוי, וגם כדי להגן על גופנו שלא יפגע.
הפעילות הספורטיבית מטרתה היא רגשית לשם ההנאה, גישה רגשית, אמוציונאלית זו באה בסדר העדיפויות של הספורטאי לפני הבריאות האישית, ועל חשבון שמירה והגנה על הגוף.
מצב שבו הספורטאי מתנתק מזהותו האמיתית, גורם לשחיקת גופו, וגם לכך שהוא חי במציאות שהיא אשליה, והפעילות הספורטיבית על מגוון ענפיה שבעיקרה תחרותית, מטרתה היא לשם ההנאה וההרגשה הטובה שמובילה גם לאכזבות ולהרגשה שלילית רעה, והפעילות הספורטיבית ממחישה זאת.
בפעילות גופנית כאשר המתעמל רגוע, כלומר כשהוא אינו מפעיל את הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, מה שמאפשר לו לתרגם ולהתייחס באופן ברור יותר, שפוי יותר, למציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, והפעילות הגופנית שמתאימה ובריאה, מאפשרת את שימור הגוף בכושר ומונע התנוונות.
הפעילות הגופנית הבריאה לעומת הפעילות הספורטיבית שאינה בריאה, אז הפעילות הספורטיבית ממחישה את הקונפליקט התודעתי, הניגוד התודעתי הקיים בספורטאי, שנע בין הרגשות החיוביים והרגשות השליליים, כתוצאה מהצורך ומהנזקקות לריגושים, לבין ההבנה וההתייחסות העניינית לפעילות גופנית רגועה, שמתאימה ובריאה לגוף הפיזי.
הרגשות הפנימיים שבנו גורמים לנו למחשבות, להזיות, לדמיונות שווא ולשאר בעיות האישיות, מה שהוביל לענף הספורט ובעיקר התחרותי, להמציא מגוון רחב של ענפי ספורט, שיוצרים מציאויות שהן אשליה.
מה הם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו, מחולקים לרגשות חיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, ולרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, עצב, צער, ועוד.
האם קיים נזק בריאותי מאותם הרגשות הפנימיים שבנו שאנחנו מייצרים?
כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שאנחנו מייצרים בגופנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו וההפך.
כתוצאה מכך, המחשבות שלנו מתחלפות באופן תדיר.
כתוצאה מכך, אנחנו מדמיינים ויוצרים מציאויות שהן אשליה, שאין להן כל קשר למציאות האמיתית. כתוצאה מכך, התנהגותנו משתנה, זהותנו, אישיותנו משתנה באופן תדיר.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו קוראים להם רגשות, שהם לא יציבים ושמסממים אותנו.
למה הדבר גורם? הרגשות החיוביים והשליליים הם הסיבה לפיצול האישיות. מצב זה מבלבל אותנו, ולכן אנחנו מתנהגים באופן סהרורי, והפעילות הספורטיבית ממחישה זאת. מצב זה גורם לכך, שאנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
ברגע שאנחנו איננו מפרשים את זהותנו ואת המציאות באופן האמיתי, הברור, השפוי מבחינה תודעתית, גופנו פועל, מתפקד ומתנהג באופן שהוא אינו מכוון.
הגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו. לכן, חשוב להבין איך להפעיל, להזין, ולתחזק אותו באופן הבריא. יכולת זו תאפשר לנו לשדרג את עצמנו מבחינה התפתחותית ובריאותית.
מהי האלטרנטיבה, האפשרות האחרת הנוספת? מרגע שנולדנו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות, שבהן המטרה שלנו היא ליהנות ולהרגיש את הרגשות החיוביים, אבל בעיקר אנחנו שואפים שלא להרגיש את אותם הרגשות השליליים שבנו.
מצב זה מחליש אותנו, מחליש את המערכת החיסונית שלנו, גורם לנו לחלות, גורם לנו לכל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן, גורם לשחיקה ולבלאי של הגוף, גורם להאצת הזקנה, ואף למוות.
ככה אנחנו חיים את חיינו עם הסבל ללא הידיעה שאפשר אחרת, שאפשר ללמוד לחיות ברוגע ובשלווה.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מאפשר את הפעלת ותפקוד הגוף ללא הנדנדה הרגשית, ללא הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות הרעים שבנו וההפך.
הרוגע הפנימי, מאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, ולפרש את המציאות שבה אנחנו חיים באופן ברור יותר, שפוי יותר, מה שמאפשר לנו את הבריאות.
הרוגע הפנימי, מאפשר לגוף לעבוד באופן מכוון, מה שמנטרל את כל המחשבות השווא והדמיונות ושאר הבעיות האישיות, שכתוצאה מהם אנחנו יוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליה, שמתנפצות לנו במבחן המציאות האמיתית בתחומי החיים שלנו.
הרוגע הפנימי, מאפשר לנו להתייחס באופן הענייני והמתאים לעצמנו ולמציאות, ובאופן הרציונאלי ולא האמוציונאלי. כמובן שנושא הרגשות החיוביים והרגשות השליליים, הם נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי ללמוד אותם ולחיות על פיהם, כמו: רוגע, תזונה, פעילות גופנית, שינה, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
אורח חיים רגוע ושליו, שקיים בו סדר ושיגרה, מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
המסקנה הפעילות הספורטיבית משקפת את הצורך והנזקקות הרגשית, שנעשית לשם טקס הפולחן הרגשי, שאינו מתאים ואינו בריא לגוף שלנו.
סיכום: חשוב להבין שיש הבדל משמעותי שהוא קשור באופן ישיר ביחס לבריאותנו, בין פעילות גופנית לפעילות ספורטיבית רגשית ותחרותית.
ההבדל הוא בין לחיות באורח חיים רגוע ושלוו, שמתאים ובריא לשמירה והגנה על הגוף שלנו והפעילות הגופנית משקפת זאת, לבין לחיות באורח חיים שהוא אינו מתאים ושהוא אינו בריא לגוף, והפעילות הספורטיבית ממחישה זאת.
דבר נוסף שחשוב להבין שהחיפוש אחר הריגושים, גרמו לנו להמציא את המגוון הרחב של האפשרויות הספורטיביות, ואת התחרויות שמטרתם היא לשם ההנאה, הריגושים, שהם בעיקר רגע הניצחון ו/או השגת היעד הרגשי שבתחרות, התהילה והכסף, אבל גם גורמים לנו להרגיש רע כאשר אכזבנו את עצמנו.
ההתמכרות לריגושים הפנימיים, והחיפוש אחר הפולחן הרגשי הספורטיבי הוא אין סופי, מתיש ופוגע בבריאות.
כתוצאה מהצורך ומהנזקקות הרגשית, הפעילות הספורטיבית משקפת את הזיגזג הרגשי, את הנדנדה הרגשית, שבין הרגשות החיוביים והרגשות השליליים המשתנים שבנו.
המסר במאמר: פעילות גופנית מתאימה לגוף ובריאה.
פעילות ספורטיבית אינה מתאימה לגוף ולכן והיא אינה בריאה.
להתרגש זה לא בריא.
