שערוריות השחיתות במדינת ישראל התחילו עוד בקום המדינה. גם בחברה ועיתונות מגויסת היה זה
עיתון "העולם הזה" שפרסם בזמנו את שוד העתיקות של מי שהיה בזמנו מר ביטחון
משה דיין. לוי אשכול טבע את המשפט "אל תחסום שור בדישו" (כלומר מה ציפת שזה לא יקרה, אז קרה לא נורא...).כאשר נודע לו על פקיד ציבור ששלח ידו לקופה הציבורית.
שערוריות רדפו שערוריות, אשר ידלין שהורשע בשוחד בתפקידו בקופת חולים כללית ועמד להיות נגיד בנק ישראל, השר אברהם עופר שנחשד בשחיתות ושם קץ לחייו עוד לפני שהחקירה מוצתה. בהמשך חבר כנסת
שמואל רכטמן שנשלח לכלא (לראשונה שחבר כנסת נשלח לכלא), אהרון אבו חצירא ראש מפלגת תמ"י שהורשע בשוחד, מפכ"ל משטרה שמודח-
רפי פלד ועכשיו פרשת פינטו, ראשי ערים, פוליטיקאים נוספים כמו שלמה בינזרי,
אריה דרעי מש"ס, פרשת העמותות של
אהוד ברק, עומרי שרון, סיפור האי היווני, קשרי הון שלטון, שיטת השקשוקה, מרכזי מפלגות ומינויים פוליטיים שניתנים כאתנן עבור קבלני קולות מפוקפקים. ועדי עובדים כוחניים ויו"ר שעושה בנמל לכאורה כבתוך שלו, תספורות של טייקונים על חשבון הציבור, נשיא שהיועץ המשפטי מזוז כינה אותו עבריין מין סדרתי ולאחרונה ראש ממשלה - הביטוי הדמוקרטי ביותר במדינה מתוקנת, מורשע בקבלת שוחד ונשלח ל-6 שנות מאסר לצד מורשעים נוספים מהמערכת המוניציפלית והכלכלית הבכירה ביותר. דומה, שהמושחתים שכחו את המישפט אפשר לעבוד על כל האנשים חלק מהזמן, ועל חלק מהאנשים כל הזמן אבל אי-אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן.
גורמי השחיתות הם רבים מגוונים. יש התולים זאת בהיבטים תרבותיים שנוצרו עוד בגולה היהודית בה יהודים ממזרח אירופה וצפון אפריקה נאלצו לשרוד דרך מתן שלמונים לגורמים שהיו עוינים. בהמשך, בניית הארץ והיכולת להתמודד עם סביבה עוינת נאלצה את היישוב היהודי ומנהיגיו לאלתר,למצוא דרכים עוקפות חוק ונהלים על-מנת להתמודד עם אויבים כמו מדינות ערב ועם מנדט בריטי שהיה עוין. נוסיף לזה מערכת פוליטית של בחירות יחסיות בה למפלגות קטנות וסחטניות ניתנות וממומשות הבטחות גדולות. כמו-כן אנו חיים בתרבות של מרחק סמכות נמוך מאוד בין מנהלים לעובדי ם,כולם סחבקים, משפחה ומ"עורבבים" אחד עם השני. אנו אומרים משפטים כמו "נסתדר איכשהו" ש"נגיע לגשר נעבור אותו",ל"כל כלל יש יוצא מין הכלל" ו"חוקים נועדו על-מנת שנעקוף אותם".
תרבות החפיף וישראבלוף נתבל עם תרבות של "חפיף" וקיבלנו כפי שהגשש החיוור אמר - תרבות של "ישראבלוף" ממש כמו בסרט המיתולוגי של גבעת חלפון אינה עונה, בה סרג'יו קונסטנטה מוכר למר חסון דונם בצפון תל אביב, לא על הקרקע אלא בצד של הים... ייתכנו גם גורמים פסיכולוגים של קוי אופי קרימינלים מצד אחד ו/או אנשים שזכו לכוח רב מידי, ללא ריסונים פנימיים מצדם ברמה הפסיכולוגית-מוסרית וללא מערכות בקרה ארגוניות. גם מקומם של משתנים כלכליים כמו לחצי שוק ותחרות אינו ניפקד. בעולם בו קיימים לחצים כלכליים, המשק הישראלי נפתח לתחרות חברות ומנכל"ים נמדדים "בשורה התחתונה בלבד" ולא בדרך בה נעשו הרווחים,כל זה רק מוסיף שמן למדורת השחיתות. גבולות סדר, משמעת ועבודה על-פי הנהלים אינם שכיחים במדינתנו שגבולותיה הגאוגרפים טרם נקבעו ויש בה לחצים ושסעים סקטוריאליים המזינים כל הזמן את תרבות ה"שמור לי ואשמור לך" ו"יד רוחצת יד". האם אפשר לעשות משהו? להערכתי,אפשר אבל השינוי יהיה קשה מאוד ואם הוא יתרחש אי-פעם, הוא יהיה רב מימדי.
ברמה המערכתית-פוליטית - ייתכן שהסכמה על חוקה וערכים ברורים ששותפים לכולם תוכל אולי ליצור הסכמה משותפת על ערכים מוסריים במקום לנסות לעקוף כל הזמן את החוק. שינוי שיטת הבחירות או לפחות צמצום מספר המפלגות והסדר כלשהו עם הפלשתינים שיאפשר לנו מלהגדיר גבולות גאוגרפים ברורים לצד טיפול אמיתי בקבוצות מיעוט מנוכרות כמו בדואים, יוכלו לאפשר שליטה וסדר באזורים בהם היום נדמה כי"אין דין ואין דיין".
ברמה הארגונית - חיזוק כלבי השמירה ורשויות החוק,משטרה, פרקליטות,
מבקר המדינה במשאבים של כ"א, ציוד ובתקציבים. חיזוק מעמדם של המורה, השוטר,העובד הסוציאלי שהם אלו שמחנכים וקובעים את גבולות המות והאסור ומטפלים בהיבטים היומיומיים של חיינו.
ברמה התרבותית והחינוכית - שזהו השינוי הקשה מכולם - יצירת מרחק סמכות רב יותר בין מורה לתלמיד,שוטר לאזרח, נותן שרות למקבל שירות. שימוש בשיח שאינו אלים וטיפול נוקשה ומיידי בהפרות תקנים,נהלים וחוק. חוסר רחמנות וסובלנות לעבירות אתיקה ומוסר,כיבוד הדדי וכיבוד נהלים בכל מימד, בספורט, בכביש, בכיתה. רק שינוי דיסקט כזה אם לא יעצור אולי יוכל להאט את תופעת השחיתות ההולכת וגדלה וחותרת תחת אושיות הדמוקרטיה הישראלית דרך כרסומה באמון שאנו כישראלים נותנים למערכות הציבוריות והכלכליות במדינה.
