בחינת הבגרות בערבית, שהייתה קשה באופן מיוחד, מזכירה לי את הבחינה באורטופדיה, שנתנו לנו בקורס הרנטגן שעברתי בבית החולים איכילוב, לפני שנים רבות.
גם אז, הייתה זאת בחינה שהיה ממש, פשוט בלתי אפשרי למי שלמד בקורס, לעבור אותה. המורה, הרופא האורטופד, יחד עם מרכז הקורס, רקחו לנו בחינה שהייתה בבחינת מוקש נעל, שלאיש לא היה שום סיכוי לעבור אותה, בכל אופן, לא לפי מה שהכינו אותנו בקורס לבחינה.
אני הייתי היחיד שעבר את הבחינה הזאת – כן זה נשמע כהתפארות לשמה, או אפילו יהירות בלתי מקובלת, אבל זאת האמת ולמען האמת, זה לא בגלל שהייתי טוב יותר מאחרים מבחינת ידיעת החומר...
הכול התחיל כשנשארתי מובטל והלכתי ללשכת העבודה. שם הציעו לי לעבור בחינת פסיכוטכנית, שבה הגעתי לציונים מאוד גבוהים. עד היום איני מבין מדוע, שכן לא הייתי מעולם גאון, או שפשוט היה לי יום מוצלח באופן מיוחד, או שהמבחן קלע בול לדברים שהייתי טוב בהם. בכל אופן, לפי דעתי, משהו השתבש במבחן הזה, לטובתי. פקיד הלשכה מאוד התלהב מתוצאות המבחן והחליט לשבץ אותי לקורס הרנטגן שנפתח בדיוק אז. קבלתי בשמחה את הצעתו, מפני שהקורס הבטיח דמי אבטלה לשנה שלמה, שנה אחת מתוך השניים של אורך הקורס. באותה תקופה היו המון שביתות של עובדי הרנטגן בבתי החולים, ובציבור נוצר הרושם (שהתגלה לי אחר כך כלא נכון) שזהו מקצוע משתלם ביותר, עם שכר גבוה.
של מי הכשלון בפתיחת הקורס, שוחח פקיד הלשכה עם מרכזת הקורס (רנטגנאית ותיקה באיכילוב, וה"מחנכת" של הקורס, ג'ני היה שמה הפרטי...) ואני זוכר (לא יודע בדיוק כיצד) שהוא הצביע עליי כ"בחור מוכשר מאוד ובעל פוטנציאל גבוה"... כך קרה שג'ני התייחסה אליי בשיעורים שהעבירה בהערכת יתר (בלי שהוכחתי בשטח דבר) ונתנה לכולם להרגיש שאני אחד שצריכים ללמוד ממנו.
אחד המקצועות החשובים, שלנו בקורס, בנוסף לרנטגנאות, היה אורטופדיה. לא צריך להסביר את חשיבות הכרת גוף האדם ובעיקר העצמות, שהן הן המטרה הראשונה של בדיקות הרנטגן. חשוב שהרנטגנאי יידע לדעת בדיוק כיצד לצלם עצם שנפגעה. המורה שלנו היה אורטופד מנתח, קשוח במיוחד (שהעביר את השיעור שלו בשבע בבוקר ובדיוק בזמן הזה סגר את דלת הכיתה ומי שאיחר לא התקבל. כולנו הבנו שזה המקצוע החשוב ביותר בקורס ולכן נאלצנו לקבל את כל השיגעונות שלו, בשתיקה.
כעבור מספר חודשי לימוד, הגיע הזמן לבחינה הראשונה במקצוע. כיאה לחשיבות האירוע, הבחינה נערכה בעל פה באופן אישי לכל אחד, כאשר מרכזת הקורס, ג'ני, ניצבה לצד האורטופד וביחד בחנו את התלמידים. אחד אחד יצאו חבריי לקורס, חיוורים ומיואשים וכולם טענו שאי-אפשר בכלל לענות על השאלות ששואלים שם בפנים. מסתבר שהן המורה והן מרכזת הקורס, שכחו לגמרי מה לימדו אותנו ושאלו שאלות שלא היה לנו שום אפשרות לענות עליהן.
כאשר נכנסתי לחדר הבחינה, די פסימי, הופתעתי לגלות שג'ני, הדריכה את המורה מה לשאול אותי והקפידה שאוכל לענות על כל השאלות.... התרגיל היה די שקוף והסיבה הייתה ברורה לי ביותר: כישלוני בבחינה היה מבחינתה כישלון שלה כמדריכה...