שלושת הנשיאים הראשונים היו מורמים מעם, ולמרות לידתו של התפקיד בחטא שנועד לרצות את חיים וויצמן ולהסירו מדרכו של
דוד בן-גוריון, הם עוד הצדיקו ביוקרתם את קיומו של מוסד הנשיאות.
מאז הלך ופחת ערכו של מוסד הנשיאות, עד לשפל שהגיע לשיא עם פרשיות ויצמן-סרוסי, קצב, והראוותנות-בזבזנות-חתרנות של הנשיא הנוכחי.
העובדה שכמות המועמדים לתפקיד בקדנציה הנוכחית היא רבה באופן חסר תקדים, בצד העובדה שכולם בעצם הגיעו משום מקום, מעידה יותר מכל על המצב העגום של המוסד שהיה אמור להיות רם ונישא.
אז מי הם בעצם המועמדים הנוכחיים לנשיאות? נתחיל דווקא מאלה הנחשבים יותר מכובדים.
פרופ' שכטמן. היותו חתן פרס נובל אכן מזכה אותו בצדק בתואר "מכובד". אך מה לזה ולנשיאות? אדם גילה תגלית מדעית אחת בימי חייו. התגלית עצמה הייתה יוצאת דופן בעיקר משום שהקהילה המדעית סירבה במשך תקופה ארוכה להכיר בה. מה תרומתו יוצאת הדופן למדינה בכל שאר תקופת חייו?
אכן בעבר הוצעה המשרה הזו לפרופ' אלברט איינשטיין, אך אפילו פרופ' שכטמן לא יכעס עלי אם אומר שהוא אינו מגיע לקרסוליו של איינשטיין. איינשטיין לשם דוגמה לא היה זקוק לפרס נובל כדי שיכירו בו, ולמעשה מסיבות שונות דווקא על התרומות החשובות ביותר שלו למדע הוא בעצם מעולם לא קיבל פרס נובל.
אבל רמתו המדעית עדיין לא היוותה סיבה מספקת להציע לו את הנשיאות. הוא היה ציוני נלהב ותמך באופן גלוי ופעיל בלאומיות היהודית, ובין היתר סייע להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים. זו עיקר הסיבה שבן-גוריון הציע לו את תפקיד הנשיא. ומה לגבי שכטמן? לגביו נכון הציטוט הבנאלי "מה אתה עשית בשביל מדינה?".
המועמדת המכובדת השנייה היא השופטת דורנר. אכן, לא ניתן להכחיש, היא הייתה שופטת. זה בערך כל מה שניתן לומר עליה. בדיוק כפי שכל מה שניתן לומר על שכטמן הוא שהוא מדען. אז מה? במה היא שונה משאר השופטים? במה שכטמן שונה משאר המדענים, או משאר מקבלי פרס נובל הישראלים?
חבר הכנסת רובי ריבלין, היה יושב-ראש הכנסת. ניתן לדון האם מילא את תפקידו היטב או לא, אבל אין מחלוקת על-כך שגם בתקופתו מעמדה של הכנסת בעיני הציבור המשיך לרדת. מה הוא עשה חוץ מזה? באמת שאיני יודעת. אה, כן. הוא היה אוהד ביתר ירושלים. זאת אומרת כך נדמה לי.
לגבי השאר איני טורחת אפילו להתייחס. הללו אינם זכאים אפילו לתואר "מכובד". די אם תקראו בעניינם את סדרות התחקירים של העיתונאים החוקרים
אריה אבנרי ו
מרדכי גילת ואת הפרקים שפורסמו מספרו של אלדד יניב, כדי שתבינו במה דברים אמורים.
לאסוננו, אין לדעת אם לא יהיה זה דווקא אחד מהם שיזכה בתפקיד.
התוצאה הסופית היא שלל מועמדים מרמה בינונית ומטה, שאיש מהם אינו מתבלט באופן שניתן לומר עליו כי הוא הראוי או הצפוי לזכות בנשיאות, ולא בכדי. לא על אנשים כדוגמתם חשבו מי שהגו את רעיון הנשיאות.
במשך תקופה ארוכה ניסה ראש הממשלה לחפש "בנרות" מועמד שיוכל להאפיל עליהם, אך לשווא. מועמד כזה או שאין בנמצא בדורנו, או שהוא מסרב לקבל עליו משרה שדבק בה קלון.
ואנחנו? למה בעצם אנחנו מתעקשים? אנו יודעים בדיוק כמה מיליונים נצטרך להוציא מדי שנה כדי להחזיק את הוד רוממותו.
אך איזו תועלת תצמח לנו מכך?
אומרים לי שהנשיא יאחד את העם. האמנם? כבר 66 שנה יש לנו נשיא. אנחנו מאוחדים? בעידן בו אנו חיים, לכל קריינית חדשות מתחילה, ולכל משתתף זב חוטם באיזו תוכנית ראליטי יש תרומה רבה יותר לאיחודנו, או במיוחד לאי-איחודנו, מאשר לאיזה נשיא שלא יהיה. אנו נהיה מאוחדים או לא-מאוחדים באותה מידה עם או בלי נשיא.
בשורה התחתונה, כל מי שאינו פוליטיקאי שבסתר ליבו לוטש עיניו למשרה הרמה הזו באחרית ימיו, יודה בגילוי לב שבעצם זה די מיותר. אפשר אם כן להודות לכל המועמדים על הטרחה, לפזר את ההתקהלות, ולבטל את מוסד הנשיאות.
למידע נוסף ולתמיכה ביוזמה לביטול מוסד הנשיאות
בפייסבוק