לאחרונה הקדיש
מעריב (26.5.14) שלושה עמודים שלמים בתוספת צילום ענק של רני בלייר, הקולנוען והבמאי לאחר שנשכח ונעלם ממסכי הטלוויזיה ומהתודעה הציבורית כגיבור תרבות. בלייר היה בזמנו יו"ר הבימאים והיוצרים, שניהל מאבקים נגד כל ערוצי הטלוויזיה המסחרית (קשת.רשת.ערוץ 10) שסירבו להמשיך לממן את הרעיונות והתוכניות שלו ושל חבריו. לפני למעלה משנתיים הוא התפטר מתפקידו כיו"ר הבימאים והיוצרים כדי להצטרף למפלגתו של אלדד יניב, "ארץ חדשה", של השמאל הלאומי, לקראת הבחירות שהיו.
בכתבה הוא מציג את עצמו כאומן מיוסר שהקריב את עצמו למען היצירה האמנותית. יצירה שהפכה ליצירע של כשלון. הוא מודה בכישלון כלכלי ומקצועי, במסגרת הסדרה "אמנים מבקרים את יצירותיהם". הסדרות שהוא הפיק לא השאירו בציבור חותם ייחודי משמעותי של הערכה מיוחדת. בלייר ויצירותיו נשכחו מהעין ומהזיכרון הקולקטיבי. בלייר מודה ואומר:"קיבלתי שיעור מעולה של חטא היוהרה".
דעותיו הפוליטיות הקיצוניות של בלייר שרצה להיבחר לכנסת
הכישלון הנוסף שלו הייתה ההרפתקה הפוליטית, יחד עם אלדד יניב, שהקימו את מפלגת "ארץ חדשה" של השמאל הלאומי, הלכו לבחירות והתרסקו בענק. בלייר הפיק סידרה פוליטית תעמולנית של 20 סרטונים קצרים פרובוקטיביים קיצוניים בשם "השיטה", בהנחיות של אלדד יניב, נגד כל הממסדים הפוליטיים, הביטחוניים והציוניים. גם באמנות היצירה וגם בתחום המאבקים הפוליטיים יש קודים של התנהגות מקובלת, למרות שהם לא כתובים. רני בלייר ואלדד יניב ביזו ודרסו קודים אלה, שגרמו להם כישלון מבזה בתוצאות הבחירות. (תמכו בהם רק 28 אלף קולות) ולהינתקות מהם מצד המוסדות והארגונים הציבוריים. בלייר ויניב הפכו לדמויות של מהפכנים אנרכיסטים קיצוניים שרצו לזעזע ולשנות את כל השלטון הקיים.
תמצית דעותיו הקיצוניות על סמך דברים שכתב ואמר:
על סמך דבריו של רני בלייר, יו"ר איגוד הבימאים והתסריטאים, שנאמרו בראיון במוסף הארץ (הרצל 2 - 10.2.12) ונכתבו במאמריו "שקט מפגינים" (מעריב 22.8.11) "הקרב על התסריט" (מוסף מעריב 1.8.11) נחשפה דמותו ודעתו של רני בלייר. להלן כמה אמירות ודעות שלו. זו הכרות עם רני בלייר האמיתי.
- הייתי שמאלני רדיקלי שהאמין במיליון דברים ושנא מיליון דברים. אני שותף להקמת קהילה פוליטית חברתית שהולכת לבחירות כמפלגה. צריך להיכנס לכנסת ולעשות המון בלגן. אני מאמין שאני יכול להיות שר תרבות יותר טוב.
- ההסלמה משחקת לידיהם של בריוני הקבינט הישראלי פעמיים: האחת - חיסול המחאה החברתית על מזבח ביטחון ישראל. השנייה - הבערת השטח לקראת ספטמבר (עצרת האו"ם שהייתה) במטרה לומר לעמי העולם שלא תהיה מדינה פלשתינית כל עוד משתולל הטרור. (הוא לא מצביע מי מחולל הטרור !).
- ממשלת ישראל לא תצליח לפזר את האוהלים באמצעות שאון הצפירות ועשן הפצצות והטילים. צריך להפסיק לשחק במשחק הממלכתי שנתניהו וברק מבקשים לכפות עלינו. הם רוצים "שקט יורים", ואנחנו צריכים לצרוח "שקט מפגינים".
סכנה אורבת מדעות קיצוניות כמו של רני בלייר:
- הוא מאשים את הממשלה שהיא "צמאת דם וששה אלי מלחמה".
- הוא מכנה את הממשלה בכינוי "בריוני הקבינט הישראלי".
- הוא מאשים את ישראל בהבערת השטח כדי למנוע מדינה פלשתינית.
- הוא מאשים את "מזבח ביטחון ישראל" כאחראי לחיסול המחרה החברתית.
- טוען שהממשלה לא תצליח לפזר את המחאה באמצעות הצפירות ועשן הפצצות והטילים.
- הוא רואה בפלשתינים אחים "אחינו הפלשתינים".
תופעת הקיצוניות אצל חלק מאנשי הקולנוע, הטלוויזיה והתאטרון
בקרב אנשי הקולנוע הטלוויזיה והתיאטרון קיימת תופעה מוכרת שלפיה לחלק מאנשים אלה יש מאפיינים של רצון ודחף תמידי, לעורר תשומת לב ולהיראות כאנשי תרבות ויצירה מרדניים, חריגים ומקוריים בכול האמצעים.
אפיונים אלה, מובילים חלק מהם להיהפך לדמויות מהפכניות אנרכיסטיות שמאלניות קיצוניות, נגד כל הממסדים הלאומיים, הציוניים והביטחוניים של המדינה. כל זאת במסווה ואליבי שיקרי ומופקר כביכול בשם "חופש היצירה" ו"
חופש הביטוי האמנותי". לעתים זה בא גם כתחליף להיעדר כשרון ויכולת ביטוי ויצירה אמיתיים. כנראה שזה קרה גם לרני בלייר.