המסרון הגומל לאחרונה פורסם על פיתוח תוכנית לגמילה מעישון באמצעות המסרונים. מדובר בתוכנית תמיכה פסיכולוגית וידידותית, הניתנת בחינם לנגמלים, בהתאמה אישית, שהיא זמינה, זולה ויעילה ביותר.
השאלה היא מדוע לא לנצל אמצעי טכנולוגי יעיל זה, המסרונים, גם ליישום תוכנית דומה לגמילה משאר ההתמכרויות - האלכוהוליזם והסם, סטיות שונות ושאר ירקות בעידן המודרני כמו התמכרות לאינטרנט בפרט, על שלל יציריו, ולג'אגדטים בכלל?
ובא למכוּרים בציון גואל.
הבשורה לנגמלים הרי החדשות הטובות בתחום העישון: בשנת 2013 ירד שיעור המעשנים לשפל של כל הזמנים, והוא עמד על 18.7% בלבד, תוך ירידה משמעותית בתמותה ממנו.
אז נכון ששלל החוקים האוסרים על עישון במקומות ציבוריים, כמו גם על הפעלת מכונות סיגריות, וייקור מס הסיגריות, בהחלט עשו את שלהם, ותרמו לירידה דרסטית בשיעור המעשנים. אבל בשיטת ה'תפוח האסור' לא די. יש צורך להציע תוכנית חלופית, שתעודד את הגמילה מעישון ותבטיח את מניעתו לטווח ארוך.
הבשורה הטובה אפוא בתחום, בעידן הדיגיטלי, כמו בתחומים אחרים, היא גיוס הטכנולוגיה בשירות מניעת העישון. והפעם אלה, איך לא, המסרונים. מדובר בתוכנית תמיכה פסיכולוגית וידידותית, הניתנת בחינם לנגמלים, בהתאמה אישית, שהיא זמינה, זולה ויעילה ביותר. בנוסף, התוכניות הן ייעודיות לשני המינים, ובקרוב גם לחיילים. אז לא תיקח?
כל הכבוד על התוכנית. וּבא לנגמלים גואל.
פיגור משפטי נכון שישראל פיגרה אחרי אמריקה בהישגים הטכנולוגיים, המדעיים והחברתיים. אך בסופו של דבר, במרחק שנים זה או אחר, היא הדביקה אותה בקצב מהיר. אז איך זה שמבחינה משפטית, בכל הקשור לייצוג קרבנות העבירה, היא מפגרת אחרי אחותה הגדולה בארבעה עשורים (אתם קוראים נכון), ועדיין לא אימצה את הגישה האמריקנית הצודקת, למעורבות הנפגעים בהליכי המשפט, בכל הקשור לעונשו של הנאשם? דומה שמבחינה חוקית, המדינה עדיין תקועה לא אחת בתקופת המנדט.
יתר על כן, השיעור הגבוה של עסקות הטיעון (80%) במשפט הישראלי, המביאות להקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, אומר דרשני. נכון שהן נדרשות במקרים רבים כדי לסחוט הודאה בעבירה מהנאשם, והן חוסכות משאבי כסף וזמן, אך הן עושות עוול לנפגעים וגם למערכות הצדק במשפט. על כך יש להוסיף את השימוש בעֵד מדינה ככלי לגיטימי, למרות שהוא עבריין בעצמו, ואמינותו מפוקפקת.
דומה כי בעשור השני של שנות האלפיים הגיעה השעה לערוך רפורמה יסודית במערכת המשפט ולתקן את תחלואיה במהרה. ובא לציון גואל.
פני מוסד הנשיאות יאיר ניצני, בטורו השבועי במוסף 'שישבת', כדרכו כותב בחן רב. בהומור ובמבט משועשע הוא מתאר את מוסד הנשיאות ומצביע על פגמיו ללא כחל ושרק. דומה שיותר משהכותב מייצג את מועמדותו המגוחכת, הוא משמש כאוביקט בלבד כדי להאיר את המוסד באור המגוחך הראוי לו, בתיאוּר המצחיק עד כדי דמעות.
דרך תכונות המועמד ניצני נחשפת זילותו של מוסד הנשיאוּת (והאינפלציה של מספר המועמדים תוכיח), המרוּקן מתוכן, והיותו מאגר של סיפוק שלל טובות הנאה לנשיא, המצטיין בנאומים קלישאיים לתפארת, ולרעייתו, תוך מתן מענה לאינטרסים האישיים שלו, וטפיחה לאגו ולכבודו העצמי. כל זאת, כמובן, איך לא, על חשבון הקופה הציבורית. ללא ספק פני הנשיאוּת משקפות את פניה של החברה הישראלית כולה. פני הדור כפני הכלב כבר אמרנו?
ואם זה לא היה עצוב, זה באמת היה מצחיק. אז מי צריך את מוסד הנשיאות?
פסוקו האבולוציה בחדשות: מה למדנו מתורת דרווין (על-פי חסיד חב"ד)? א. שחייבים להתפתח ב. אחרת נישָאר קופים ג. גם אם יעברו אלפי שנים, בסוף נחזור להיות בני אדם. 