דפי הפייסבוק של הפוליטיקאים הפכו מזמן לסיסמוגרף של הנושאים החשובים להם, למאזניים של סדרי העדיפויות שלהם, וכמה שהם יותר צעירים בפוליטיקה כן הם זריזים יותר על ההדק, לעיתים הם זריזים מידי, אך כאשר הם ישנים שנת ישרים, זה אומר דרשני.
כאשר יש דממה מצדים זה אומר, יש פער עמוק בין מה שיש בראש להם לבין מה שיש בראש של מרבית הציבור, זה אומר, שמדובר בטכנוקרטים סופרי קולות וודאי לא במנהיגים.
ובואו נתחיל דווקא מהטובים.
דף הפייסבוק של ראש הממשלה עוסק בנושא משני היבטים, ההיבט המעשי המבטא את האחריות של ראש הממשלה לבטחון המדינה ותושביה ומבטא גם את האמפטיה והתמיכה האישית אנושית במשפחות.
זהבה גלאון. כן זהבה גלאון אומנם לא רואה את התמונה הפוליטית כמו ראש הממשלה וזה מאוד מובן, אך בכל הנוגע למשפחות וההשתתפות אתן בימים קשים אלה היא ודאי חלק בלתי נפרד מעם ישראל, והדבר מקבל ביטוי ברור בדף הפייסבוק שלה.
אף מילה
רובי ריבלין, מחבק, נשיא המדינה היוצא, מחבק, ראש האופוזיציה הרצוג מחבק ומגבה את כוחות הביטחון,
ציפי לבני מתפללת בדרכה.
ואז אנו מגיעים ל"אח"
נפתלי בנט, מוזר, לפני 19 שעות העלה פסוק מתהילים "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". ולפני 10 דקות העלה מודעה צבעונית על עצרת תפילה בכותל לשלומם של הבנים, אין בנמצא אף מילה של חיבוק מהשר להורים, אין אף מילה לאחים ולאחיות, לסבים ולסבות, אף מילה לשכנים ולשכנות. השר המתקתק, בבוקר הוא מחורר עם מכונת הירייה רודף ומשיג ולא שב עד אשר הוא מנקב כבעי את כל האויבים שלו, בערב הוא בוכה על-יד הכותל, בקיצור, יורים ובוכים, יורים ובוכים.
וכמובן
יאיר לפיד, יאיר לפיד, לא רודף, לא משיג, ואפילו לא שב, הוא תקוע על מצעד הגאווה, כולנו שכחנו כבר מהמצעד הזה, כי הרי נפל פה דבר בלילה שבין חמישי לשישי, אבל לפיד ג'וניור תקוע על הגאווה, הוא תקוע גם על בחירת הנשיא, ועל עוד כל מיני נושאים ברומו של עולם, אבל אמפתיה למשפחות המתנחלים אשר רק לפני ימים ספר השתלח בהם כאילו הם אויבי האומה, ניאמה.
ולא הייתי מקדיש לכך מעיתותיי לולא הערכתי שיש זמן לתקן, יש זמן, לדעתי יש הרבה זמן, אנחנו ממתינים לאחים שמא יטמיעו את טעותם הקשה, ויתקנו אותה על אתר.