תרבות הטרמפים, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי המצוי, היא רעה חולה החייבת לעבור מן העולם, ומהר, אם בשל קלות הדעת מצד הנזקקים לה, ואם בשל מחדל החלונות הגבוהים, שאינם דואגים למצוא לה אלטרנטיבה ראויה.
מה שאירע בסוף השבוע לשלושת בחורי הישיבה מגוש עציון הוא רק סימפטום למה שקרה, קורה ויקרה, כל עוד ימשיכו תלמידים, חיילים וסתם "חתיכות" שמחפשות הרפתקאות, להזדקק לטרמפים, כדי להגיע למחוז-חפצם.
אז נכון שעליה על טרמפ היא זולה יותר מדמי-נסיעה, שלא תמיד מצויים בידיהם של חיילים ותלמידים. בדרך כלל היא גם מהירה יותר מנסיעה באוטובוס, שלא רק מתעכב, אלא גם בושש לבוא - אם בכלל - כשהזמן יקר כל כך. לעיתים היא אפילו עשויה לזמן חוויות מרתקות לנוסע-ת, שמן הסתם לא יחלפו במהרה.
אלא שלא אחת יש גם צד שני למטבע, והוא רחוק מלבשר טובות. מה שמצטייר כזול, מהיר וחווייתי יותר - עלול להפוך, בסופו של דבר, ליקר, מלאה ומסויט. כפיות הטובה של הטרמפ, שאמור, בעצם, לסייע לנזקק לו - מתגלה מהר מאוד בעוכריו.
נורות אדומות הדעת מתקשה להסכין שבמציאות, בה אנו חיים, מזלזלת המדינה בחיי-אדם יקרים, שאם לא כן היה
משרד התחבורה דואג לתחבורה ציבורית תקינה - בעיקר באותם ישובים מועדים לפורענות, המצויים על קו התפר, כמו גוש עציון. למחדל הזה, מסתבר, שותפים גם הרשויות המקומיות ומוסדות החינוך, שאינם מוצאים לנחוץ לתקצב לנזקקים להן הסעות תדירות ומאובטחות, כדי למנוע בכך פיתוי אפשרי של טרמפ מזדמן.
מסתבר כי לקחי העבר מהאסונות המרובים שנגרמו מתרבות הטרמפים הנואלת - לא נלמדו. כבר מזמן הם היו צריכים להדליק נורות אדומות בחלונות הגבוהים. חטיפת חיילים ותלמידים, אונס של צעירות, ביצועי-שוד ורצח ברוטאלי - הם מלכודות, המזומנות חדשים לבקרים, לטרמפיסטים.
רק הטלת עונשים מחמירים - לפחות על לובשי המדים ועל תלמידים במוסדות-החינוך - עשויה להרתיע אותם מלהזדקק לטרמפים. בד-בבד חייבים בחלונות הגבוהים למצוא מענה הולם לרעה החולה ששמה טרמפיאדה.
