כדי לנצח במערכה הצודקת שלנו עלינו להבין נכונה מי נגד מי לוחם כבר יותר ממאה שנה בקרב הדמים הזה באזורנו. רק לכאורה מתנהל כאן המאבק בין יהודים לערבים על אותה פיסת האדמה. לו זה היה העימות האמיתי הוא היה מזמן מוכרה, כי הכוח הצבאי של ישראל עולה לאין שיעור על זה של הערבים.
אותו הסיפור לגבי המלחמה בין הטרור הבינלאומי למעצמות המערביות - ארה"ב, בריטניה, צרפת ואחרות. איזה עימות יכול להמשיך יותר מכמה שעות עד להכרעה סופית בין צבא מיומן היטב, מצויד בטכנולוגיה המתקדמת ביותר עם משאבים אדירים - לחבורת הפושעים? מצחיק.
בפועל העימות האמיתי הוא בין הכוחות אשר מופקדים להילחם בטרור - למעצבי דעת הקהל שמגבילים את הכוחות בשיטות, באמצעים, בהיקף, בדרכי פעולה.
מעצבי דעת הקהל שברשותם המשאבים האדירים של התקשורת העולמית המגויסת, של תעשיית הסרטים, תמיכה בלתי מסויגת מצד רוב הסופרים, מחזאים, אומנים, ארגוני זכויות האדם - זה הכוח אשר התייצב מול הלוחמים. הגורמים האלה מגדירים את הצעדים, אשר עשויים להיות מועלים ולסיים במהרה את הטרור, כלא דמוקרטיים, לא מידתיים, לא חוקיים, אכזריים, לא הומניים, סותרים אמנות בינלאומיות. ובכך גורמים להמשך של שפיחות הדמים.
באימפריה הסובייטית הרודנית של סטלין לא היה טרור של מחבלים - כי התגובה בכול הפעמים הבודדים הייתה ברוטאלית ביותר בלי התחשבות בדעת הקהל. היה שם גם הוצאה להורג ללא תהליך משפטי ארוך, גם ענישה קולקטיבית, גם הריסת בתים, גם גירוש ומה לא. באיטליה של מוסוליני תוך זמן קצר השלטונות הצליחו לדכא את המאפיה הסיציליאנית כי את ידיהם של המשטרה והיחידות המובחרות לא קבלו מוסכמות כגון דמוקרטיה, זכויות האדם, הומניות וכו'. הקומוניסטים בסין בזמנו הצילו את ארצם מלדרדר לתוהו ובוהו בסוף שנות ה1980 - כאשר מתנגדי השלטון יצוא לכיכר טיאנאנמן: השלטון הפעיל טנקים, הרג כמה מאות פורעי החוק - ושלום על ארץ השמש העולה.
עשור לאחר מכן בעקבות סידרת הפיגועים שבוצעו על-ידי הבדלנים הכורדים צבא טורקיה התחיל לנוע לכיוון גבולות סוריה שם מצא לו מקלט המנהיג של הבדלנים עבדולה אג'לאן - ותוך יומיים אסד היגלה את אג'לאן משטחי מדינתו; אף מדינה לא התרצתה להתעמת עם הטורקים - וזמן קצר לאחר מכן אג'לאן הנרדף נתפש ולא הוצא להורג כי הורה לתומכיו להפסיק פעולות הטרור.
הגנרל א-סיסי המצרי לא מאפשר לטרור להרים את ראשו תוך שהוא דוחה ביקורת מצדם של יפי הנפש בארצות הברית והאו"ם. אפשר לנצח את הטרור - ומהר מאוד.
מגנים על העטיפה וזונחים את המהות אז מה אני מציע - לבטל את כל ההישגים של האנושות, לפעול לפי המנהגים של הרודנים? - לא, לא ולא. גם לי חשובים כול ערכי הדמוקרטיה והחופש, ההומניות מדברת לליבי לא פחות מליבם של פעילי ארגוני זכויות האדם למיניהם. לא צריך לקטלג אותי כחשוך, לא נאור, לא מפותח.
אבל אני סבור שאנחנו טועים בהגדרת ההומניות והדמוקרטיה ומקריבים דווקא את ההישגים האלה. והמחבלים מנצלים את הטעות שלנו - וחותרים תחת הערכים אותם חרתו על דגלם שוחרי ההומניות. אנחנו מגנים על העטיפה וזונחים את המהות, הולכים שבי אחרי מילים יפות - ומפקירים את התוכן. אנחנו לא מצליחים לגבש תשובה דמוקרטית, הומנית, נאורה - למלחמת הטרור. לפני שאנחנו מבצעים פעולה נוספת, לפני שיורים עוד ירייה, לפני שמכוונים את התותחים והטילים העוצמתיים ביותר - עלינו להחליט מה היא ההחלטה הדמוקרטית ביותר, ההומנית, האנושית, המוסרית, ההחכמה והנבונה.
מה זה אומר? - נניח שבשמי המדינה הדמוקרטית, הנאורה וההומנית ביותר על פני האדמה טס מטוס שנחטף על-ידי המחבלים שדורשים לשחרר את חבריהם הרוצחים ואם לא - הם ירסקו את המטוס אל תוך המגדל בו נמצאים אלפי אנשים. מה לעשות? אפשרות אחת - לירת מיד את המטוס באמצעות טיל - אך אז יחד עם המחבלים יהרגו 300 הנוסעים חפים מפשע. אבל בבניין על הקרקע - אלפי אנשים, חפים מפשע גם הם. ברור, שבמקרה זה יש לשקול בכובד ראש, מה הוא - גילוי ההומניות האמיתית. שוחרי ההומניות יצביעו על פתרון נוסף: לשחרר את הרוצחים מהכלא. ואז התקרית תסתיים במינימום קורבנות. לכאורה. כי אלה שמציעים את הפשרה לא לוקחים בחשבון את השלכות ההחלטה.
הפתרון ה"הומני" הזה בפועל הוא האכזרי והמסוכן ביותר כי פותח פתח למעגל הדמים, מעודד חטיפות נוספות, מוביל לעוד קורבנות, לעוד רציחות, פיצוצים, חבלות. הפתרון היחיד הוא לחסל את המחבלים גם במחיר של אבדות בקרב האזרחים. אותו הכלל - כשמדובר במחבלים שפועלים מתוך שכונה, מחבלים, שהסתתרו בבית מאוכלס וכדומה. אלה הצעדים הדמוקרטיים ביותר, ההומניים, הנאורים. הקורבנות האלה - הנוסעים התמימים במטוס שנחטף, דיירי הבית, בו מסתתרים הפושעים, תושבי השכונה ממנה פועלים המחבלים, תושבי הכפר - הם הם קורבנות השלום האמיתיים, כי רק הם ישלמו בחייהם לא לשווא אלא למען המטרה הנעלה, האמיתית, הם - הקדושים אשר במותם יביעו שלום, סדר, שקת. הם יצילו את חייהם של אלפי אנשים חפים מפשע.
לאור האמור צעדים כמו הגבלות למגזר מסוים ממנו יוצאים מחבלים, שלילת זכויות וכדומה נראים לי לגמרי דמוקרטיים, הומניים - כיוון שהנאה, ניוד של קבוצת אנשים נופלת לפני זכותם של אנשים לחיים. מתנגדי השיטה יציירו לנו תמונות זוועתיות של פעולות הצבא היום יומיות בהן נהרגים אזרחים, ערים נמצאים במצור, המונים מגורשים, סובלים מרעב, ממצוקה...
שוב טעות בחישוב, תחזית לא נכונה לגמרי. זה נשמע כפרדוקס אבל בעקבות הצעדים הקשים, ההחלטיים, יופחתו מספר הקורבנות באופן משמעותי - ויביעו להפסקת הטרור. המחבלים לא חוטפים או רוצחים כי הם נהנים מזה. הם עושים חשבון פשוט: האם החבלה מביאה תוצאות, מקרבת את המטרה. הנחישות של השלטונות תשמש כוח הרתעה - ולא יהיה צורך להוציא את הצעדים לפועל. ואם הארגונים האלה באמת דואגים להפחתת האלימות - עליהם לצדד בי, לתמוך בי, להצטרף לקריאה שלי.
יש לזכור: כשהם חוסכים את שבטם מהמחבלים הם מתאכזרים לא רק כלפי הקורבנות העתידיים של פעולות הטרור - הם מתאכזרים גם כלפי המחבלים עצמם כי בסופו של דבר מגיעים מים עד נפש והמחבלים מקבלים על הראש בגדול: שולחים נגדם את הצבא, מפציצים אותם, מפגיזים, הורגים אותם..
כשמעצבי דעת הקהל יפסיקו להגן על זכויות הטרוריסטים ועל זכויות של אלה, שעוזרים להם לפחות בשתיקתם, ויציירו את הפעולה האנטי-טרוריסטית כהומנית, כדמוקרטית, כמוצדקת - המחבלים די מהר יפנימו שאין טעם לחטוף, לפוצץ, לחבל, כי בזה הם לא משיגים את מבוקשם - הם יפסיקו לעשות כך, יפנו לדרכים אחרות: הידברות, בוררות בבתי משפט, משא ומתנים - ויגור זאב עם כבש. ונראה פחות מלחמות, פחות קורבנות, פחות דם, יותר שלום ושגשוג כלכלי. כי לטיפול בבעיות חברתיות, ולהגנה על הסביבה, ולתרבות יתפנו מיליארדים שהיום מבזבזים למלחמה בטרור שבעצם אומץ ומטופח על-ידי ה"דמוקרטים" המדומים.
אחרת עוד מאה שנה האנושות תשלם על קוצר הראייה, על הרחמנות המדומה של אלה שכיום מכתיבים את סדר היום.
