מזה כמה חודשים אוניית הנמל הגדול והרווחי ביותר בישראל, נמל אשדוד, עושה דרכה במים העמוקים ללא קברניט קבוע וללא כל מכוון. מאז פרישתו של שוקי סגיס מתפקיד המנכ"ל לא מונה עדיין מנכ"ל אחר, ויו"ר הדירקטוריון,
גדעון סיטרמן, מיהר להודיע על פרישתו מהתפקיד, טרם הדחתו על-ידי מנכ"ל רשות החברות הממשלתית. החברה הממשלתית הרווחית ביותר, ששייכת לכלל אזרחי המדינה, מנוהלת כיום ללא כל תוכנית ארוכת טווח וללא כל אופק התפתחותי.
גורמים בכירים בנמל מלחשים בשיחות סגורות שיצחק בלומנטל, מנכ"ל הנמל הזמני, שמונה לתפקיד על-ידי סיטרמן טרם פרישתו, מנסה לנצל מצב זה לטובתו ולצבור נקודות זכות אצל
שר התחבורה, ישראל כץ. בלומנטל הגיש את מועמדותו, כמו רבים אחרים, לתפקיד מנכ"ל קבע של הנמל. מינוי זה חייב להיות על דעתו ובהסכמתו של שר התחבורה, שהוא, יחד עם שר האוצר, אמורים לחתום על כתב המינוי.
ישראל כץ שמנסה לקדם את הקמתם של נמלים חדשים בישראל, הצהיר לאחרונה בראיון ל
רינה מצליח בערוץ 2, שהבסיס להקמת הנמלים החדשים הוא הרצון לעקוף את ועדי העובדים החזקים שבנמל אשדוד וחיפה. לדעת הגורמים בנמל, בלומנטל שמודע היטב לרצונותיו של כץ ולמאבק גדוש האמוציות ההדדיות, שהוא מנהל נגד ועדי העובדים, יודע שעליו להוכיח ולהראות שהוא לא נרתע מכל מאבק בעובדים. לתפישתו, זו הדרך הטובה ביותר לקדם את המינוי וכך הוא יגרום לכץ העדיף אותו כמנכ"ל, על פני המועמדים האחרים.
רצון זה של בלומנטל ומהלכיו בימים האחרונים, גורמים לתהייה רבה בדבר ההיגיון שבהם. מעשיו והחלטותיו לא מתיישבים עם 'הרוח החדשה' שנושבת בנמל והעובדה היא שסכסוכי העבודה, שהוכרזו בשל החלטותיו, אך לפני כמה ימים, הוכרזו תוך קבלת לגיטימציה מוחלטת של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן.
בלומנטל, חדור רוח קרב, לא הטמיע ולא הבין שהעובדים אכן שינו אסטרטגיה ושהם החליטו להיאבק על עתידם ועל זכויותיהם בדרכים לגיטימיות ולא באמצעות "הפיכת השולחן". ספירו אגניו, שהיה בזמנו סגן נשיא ארה"ב, הזדעק בזמנו "הממזרים שינו את כללי המשחק ולא הודיעו לי". במקרה של בלומנטל, העובדים הודיעו לו על "שינוי כלל המשחק" אבל הוא בחר להתעלם.
דף חדש מי שהחליט על "שינוי הכללים" הוא יו"ר ועד עובדי התפעול בנמל, אבינועם שושן, בגיבוי כל ועדי העובדים שבנמל. זמן קצר לאחר שההסתדרות הודיעה על מינויו כמ"מ של אלון חסן, שלח שושן מכתב לבלומנטל עם קריאה לשת"פ: "החלטתי לפנות אליך בבקשה ובתקווה שנוכל לייצר מערכת יחסי עבודה תקינה בנמל לטובת כולם", כתב שושן והוסיף "אני קורא לך לפעול על-פי ההסכמים הקיבוציים, לשתף עם ועד העובדים ולהביא את מערכת היחסים לדרך של הידברות. אנחנו מצדנו נעשה כל מאמץ להחזרת יחסי העבודה לדרך עניינית וחיובית".
כל מנכ"ל היה שמח לקבל מכתב כזה מעובדיו, על אחת כמה וכמה מנכ"ל של מקום עבודה שלו יש יחסים מעורערים עם עובדיו. במקום לקבל בזרועות פתוחות את הצעת העובדים ולפתוח כאמור 'דף חדש' עם עובדי הנמל, העדיף בלומנטל, מסיבותיו שלו, להשיב ביובש "ההנהלה מקפידה על קיומם של הסכמי העבודה...".
יתכן שבלומנטל, שלא מזיל דמעות מיותרות על "פרשת חסן", מרגיש כיום כמנצח וחושב שזו שעת הכושר להפר הסכמי עבודה שנחתמו בעבר ושלא נוחים כיום להנהלה. מסתמן שהמנכ"ל הזמני, ששואף להתמנות למנכ"ל קבע, מנסה לחזק את מעמדו אצל שר התחבורה באמצעות יישור קו עם רצון אדוניו.
עילות סכסוך העבודה החדש בנמל, שעליו הכריזו הסקטורים החזקים, כוללות סעיפים כבדי משקל: ליקויי בטיחות בעבודה, פגיעה בכספי הפנסיה, הורדת תקנים חד-צדדית ועוד. אין כל ספק שבאמצעות הידברות כנה ואמיתית של ההנהלה והעובדים, ניתן לגשר על הפערים בסעיפי הסכסוך, אך מתקבל הרושם שדווקא בזמן הנוכחי, בנמל אשדוד - התועלת הפרטית של מישהו, עדיפה בעיניו על התועלת הציבורית וחבל.
הרצון של כמה בעלי אינטרסים, שרוצים לקדם את הקמת הנמלים החדשים, שיזרימו כספים רבים לכיסם הפרטי – כנראה הצליח. המינוי הזמני של בלומנטל היה לא מקרי. הם הצליחו לשים את האיש הלא מתאים, במקום הלא מתאים, בזמן הכי לא מתאים ובכך הם הבטיחו לעצמם אי-שקט תעשייתי מתמשך, בנמל המתמודד כל עתידו.
בישראל כבר למדנו מזמן, שבמקרים בהם מתנהלים מאבקים בין הנהלות כושלות לבין ועדי עובדים חזקים, מי שמשלם בסופו של דבר את המחיר, זה רק אנחנו, האזרחים.
