אבו-מאזן מכחיש השואה ו
חנין זועבי מכחישת הטרור - מככבים בימים אלה בכותרות ויש דמיון ביניהם: הכחשת השואה האקדמית של אבו-מאזן, עולה כל אימת שהוא פוצה פה בנושא מדיני, ומלווה ותלווה אותו בכל דרכיו. הודעתה של ח"כ חנין זועבי כי החוטפים אינם טרוריסטים - לא תישכח, ותוזכר לה בכל פעם שהיא תרים את ראשה.
אלא שלהבדיל מאבו-מאזן,
המכהן כראש כנופיית טרור, ולכן אחריותו נתונה לטרור בו הוא מצוי ועסוק, חנין זועבי
מכהנת כחברת כנסת במדינת ישראל, והיא בעלת מחויבות ונאמנות ליעדים של מדינת ישראל, וככזו מצופה ונדרש ממנה כי תפגין אחריות והזדהות עם האינטרסים של מדינתה.
כבר כתבתי במסגרת זו כי ח"כ
אחמד טיבי, (שבחר ככל שידוע לי ברובי ריבלין כנשיא), עשוי לכהן כשר ביטחון מתוקף מעמדו הרם כחבר כנסת במדינתו, וחברת הכנסת חנין זועבי, שבטעות טענה כי החוטפים הם אינם טרוריסטים - טעות דומה לזו של אבו מאזן בהכחשת השואה - עוד יכולה להגיע למשרות רמות בהנהגת המדינה.
כל עוד החוק במדינת ישראל מאפשר לחבר כנסת לפגוע במדינת ישראל גם בזמן מלחמה או לוחמה מסוג זה המתנהלת עתה, פגיעה מהסוג שפגעה חנין זועבי בימים אלו בהצהרתה כי החוטפים לא טרוריסטים, יש לצפות לפגיעות נוספות מבלי שתינקט פעולה, ומבלי שיינקטו הליכים, הנדרשים במשטר תקין כגון - השעייתה ופתיחת תיק פלילי נגדה, לאור תקנה או חוק שכנראה טרם קיימים.
אליך, המחוקק.