אני מקליד את הדברים האלה מתוך הנחה ותקווה שהנערים הנעדרים חיים, ועד מהרה נזכה לראותם שוב עימנו. את דברי
משה דיין, אז רמטכ"ל צה"ל, בהספדו לרועי רוטברג הי"ד אני מביא בהקשר לטרור הערבי, אותו הטרור אז, ב-29 לאפריל 1956 והיום - אחרי 56 שנים, ומתוך תפילה לשנות חיים ארוכות לחטופים. רועי היה המא"ז של קיבוץ נחל עוז שנוסד אחרי הקמת המדינה על גבול רצועת עזה. הוא רכב על סוסו כדי לגרש מסתננים, ושם חיכה לו המארב.
הנה קטע מדברי דיין: "...רועי, השקט של בוקר אביב סנוורו, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם...
...איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו ומלראות את יעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאתנו כי קבוצת נערים זו היושבת בנחל עוז נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים?
מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת הקוראים לנו להניח נשקנו.
.......את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום, דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. אל נרתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו.
אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו - להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט החרב מאגרופנו ויכרתו חיינו..."
דבר לא השתנה אין כמו הדברים האלה לשמש אותנו בפולמוס הנצחי עם "מחנה השלום", הלא דיין דיבר עשרות שנים לפני מה שאצלם מכונה "הכיבוש". הדברים יכלו להיכתב היום, דבר לא השתנה, והמסקנות עמדו במבחן הזמן. האמיתות הללו מקבלות חיזוק שבעתיים, כשאנו משווים לנגד עינינו 180,000 הרוגים ונרצחים בסוריה, בני עמו ובני ארצו של שליטם
בשאר אסד - מומתים בגזים, שרופים חיים בחביות המושלכות מן האוויר, מופגזים, מופצצים, ירויים בידי צלפים, אלפי נשים נאנסות ונרצחות בידי הס.ס. שלו הקרויה 'שביחה', ערים שלמות הרוסות לא ע"י מטוסי אויב, כי אם בידי חיל האוויר של ארצם ומדינתם. הוסיפו על זה מיליוני פליטים המתגוללים חסרי כל ובתנאי תברואה איומים, עד כדי כך שרק האויב המוצהר שלהם, ישראל, שלהשמדתו ייחלו, נותר להם כדי להציל את חייהם. וכל זה - מידי השליט ש ל ה ם! אך לא רק מן השלטון פוקד את הסורים המוות. גם אחיהם לאמונה, מוסלמים כמותם, אונסים את נשותיהם, כורתים את ראשיהם, יורים בהם בכיכרות הערים ואפילו צולבים אותם, ומדוע? מפני שהוא נוצרי, או שיעי, או סוני או עילאווי או חבר פלג או כת ב ת ו ך כל דת כזאת.
גם בעירק השכנה, זה שנים סונים ושיעים רוצחים אלה את אלה, ובהעדפה גדולה ב ת ו ך מסגדים או בדרך אליהם, וגם את המסגדים - של היריב - מחללים ושורפים. גם כאן, מספר הנרצחים והעקורים עצום. רק כיבוש מוסול ע"י כנופיות ה'דעי"ש' בימים האחרונים העלה גל של 300 או 400,000 פליטים.
את אורגיות הדמים האלה גם השמאלן היהודי המטורלל ביותר לא יוכל לייחס ל"כיבוש". מה עשו קורבנות אסד או קורבנות ג'בהת -אל-נוסרה או קורבנות דעי"ש לרוצחיהם ומעניהם? וכנ"ל בלוב, במצרים, בתימן, בלבנון?
את הסיבה לזלזול המחריד בקדושת חיי האדם בעולם הערבי יש לחפש במקום אחר - בתרבות, בדת, בחינוך. הטרור מבטא את רצונם המוצהר של המונים רחבים במזרח התיכון, ממחלקי הבקלאווה ברחובות עזה והסוכריות בחוצות חברון ועד למציפים את האינטרנט בשבחים לחוטפי הנערים היהודים. כל כיכרותיהם ומוסדותיהם נושאים שמות של רוצחי המונים, כי אלה הם גיבוריהם הלאומיים.
חברה, שזה ה"בון טון" אצלה - בכלי התקשורת, בספרות, בבתי הספר ובאקדמיה, כמו בבתי הקפה ובכיכרות, נושאת במשותף באחריות. אם המחבל הוא אויב, הרי שהעם שבתוכו "הוא שוחה כדג במים", כפי שהגדיר את הטרור מאו-צה-דון הסיני, גם הוא אויב. כמו שהיה זה העם הגרמני שגידל וקיים את המשטר הנאצי, כך החברה הפלשתינית היא היא הנשאית של ה"שהידיזם", תורה המטיפה למות כדי להרוג.
מזה נגזרות מסקנות מעשיות. למשל, גירוש מן הארץ של טרוריסטים, עוזריהם ותומכיהם. ואפס סובלנות גם לכל תמיכה מילולית בשהידיזם, כפי שבגרמניה כל התבטאות נאצית או פרו-נאצית מהווה עבירה פלילית. זו ירושתו של דיין למתוח קו בין ההסתה למעשה הגלוי. כלפי יהודים שינו את התפיסה הזאת וגורסים - בצדק - "מלים הורגות". אבל גם מלים של ערבים הורגות, ועוד איך!
ויש לעיין מחדש בגישה הפייסנית שלנו, שיש לגביה קונסנסוס בין ימין לשמאל - שראוי לנו כביכול לפעול לקידומם ולפיתוחם, למרות היותם חברה שונאת ועוינת. גם אני צידדתי בדעה הזאת.
היום אני שואל - האם זה סביר לפתוח שער של בית חולים שלנו בפני אשתו של אבו-מאזן, המתנכל לנו בכל פורום עולמי ומפאר ומפרנס את רוצחינו ומשפחותיהם? והאם דווקא אנחנו חייבים לרפא את נכדו של ראש ממשלת ארגון הטרור חמאס, אסמעיל הנייה? האם זה סביר לספק להם מים וחשמל, ועוד בחצי חינם? האם אנחנו צריכים לסייע לבניית העיר ראוואבי? עשרות שנים אנחנו מספקים להם לחם ועבודה, האם זה עשה אותם - את הציבור, להבדיל מיחידים - פחות אויבים? האם זה הגיוני, שבעוד הם מקיימים חרם על המתנחלים הישראלים ביהודה ושומרון ומתירים את דמם, נציגם הנאמן ביותר עלי אדמות הוא המנהל האזרחי הישראלי ביהודה ושומרון?!
