זמנים ועתות משתנים, העולם מתפתח וצריך להתאים את מערכת החינוך לעולם המשתנה, אך יש דבר אחד שלא השתנה וזה האדם. האופן הבסיסי שבו פועל מוח האדם לא השתנה במהלך אלפי השנים האחרונות, והניסיון להמציא את הגלגל הוא מהלך נואל.
הבגרות, שהיא המבחן הסופי והקובע של 12 שנות הלימודים, הושפעה במהלך השנים מפעולות שרים שונים. המגמה בשנים האחרונות להקל על התלמידים בלימוד לבחינה בבחינה ובמתן הקלות (או התאמות) לתלמידים (פועל יוצא היא תעשיית אבחון משגשגת).
הבחינה שנערכה החודש בלשון עברית או כפי שרשום על השאלון: "עברית: הבנה, הבעה, לשון" היא דוגמה איך ניסיון בלתי פוסק לשנות יוצר את ההפך מהרצוי.
לשם דוגמה אקח את
שאלון 11108 כבר על כריכת השאלון מופיע מספר מזעזע, זמן הבחינה: שלוש שעות וחצי, מי שזכאי להארכה יקבל עוד כ-50 דקות וייאלץ במשך למעלה מארבע שעות לשבת בבחינה.
מבחן מפלצתי מי שראה את הכותרת הבין בדיוק איך נוצר מבחן מפלצתי זה כאשר דוחסים הבנה, הבעה ולשון למבחן אחד, לכאורה כדי להקל על נטל המבחנים, יוצרים מבחן ארוך ומייגע.
בחינה כשמה אמורה לבחון את החומר הנלמד כאשר דוחסים תחומים רבים כל כך לשאלון אחד, לעולם הבחינה לא תוכל לכלול את כל (או רוב) החומר הנלמד. כיוון שמשרד החינוך מודיע מראש על החומר שייכלל בבחינה הרי ישנם תחומים שבכלל לא יילמדו כי לא ייכללו בבחינה.
כאשר אני למדתי בתיכון היה מבחן בהבעה המבחן הקל ביותר, לא למדו למבחן. באת למבחן עם כלי כתיבה ישבת וכתבת חיבור על אחד מהנושאים בשאלון.
נשאלת השאלה מדוע לאחד מבחן פשוט כל כך עם מקצוע הלשון?!
גם במסגרת החדשה של הבנה והבעה, המבחן בודק מה שאנו מצפים מכל בוגר 12 שנות לימוד - לדעת לקרוא ולהבין כתבה או מאמר, לסכם את עיקרי הדברים ולהסיק מסקנות ממנה.
כעורך לשון לא אוכל לומר שהוכיתי בסנוורים שראיתי את המבחן, אבל כן נדהמתי מהאופן הטרחני שבו נוסחו השאלות, הדשות עד דק את נושא השאלה.
מתי נזכה לראות (שוב) שר חינוך המחליט לעשות מה שטוב לחינוך ולא מה שטוב לתדמית או לפחות שר המכיר את המשפט סוף מעשה במחשבה תחילה.