אחד הגורמים המרכזיים שהביאו לעסקת הרת-האסון בנושא
גלעד שליט היה התנהלותה של התקשורת. היא זו שיצרה לחץ רגשי מתמיד וכבד מנשוא על מקבלי ההחלטות. והיא זו שכעת מתחילה לחזור על אותה טעות נוראה. ראו את עמודו הראשון של
ידיעות אחרונות (18.6.14): תמי ארד מחבקת את המשפחות והעיתון מכריז שהם "ילדים של כולם".
שתי נקודות צריך להבהיר בראשית הדברים. האחת: החיבוק של כולנו למשפחות יפרח, שאער ופרנקל אינו צריך הוכחה, וקדושת חיי האדם בעינינו אינה צריכה ראיה. השנייה: האחריות על כל מהלך, בעבר ובהווה, מוטלת בראש ובראשונה על מקבלי ההחלטות ובראשם
בנימין נתניהו. הוא זה שכשל מלעמוד בלחץ בפרשת שליט, והוא זה שחייב לעמוד בלחץ בפרשת הנערים.
מכאן - לחלקה של התקשורת. יש לנו, אנשי התקשורת, נטייה למתוח ביקורת על כל העולם ואשתו, אבל להתעלם מהכשלים שלנו. יש לנו הרגל להגיד שאלמוני לא בסדר ושפלוני פישל, אבל לעולם לא להגיד את זה על עצמנו. ואם ברור שפישלנו, יש לנו תירוצים מן המוכן: זכות הציבור לדעת,
חופש הביטוי, אמת לשעתה וכן הלאה.
מובן שלעיתים, אולי אפילו לעיתים קרובות, אנחנו צודקים בביקורתנו. מובן שלעיתים, אולי אפילו לעיתים קרובות, הנימוקים שלנו לפרסומים ולתוכנם הם הסברים של ממש. אך זה לא המצב תמיד, ואיש תקשורת שיגיד לכם אחרת - משקר לכם ומשלה את עצמו.
עד כאן השיעור הפילוסופי ונעבור לחלק המעשי. כמעט כל התקשורת חזרה על מנטרה אחת בחמש שנות שביו של גלעד שליט: הוא הבן של כולנו וחייבים להחזיר אותו הביתה. שאלת המחיר נדונה, אם בכלל, בכמה מאמרים שבדרך כלל נדחקו לעמודים הפנימיים. אני בטוח שהכוונה של הכותבים והעורכים הייתה טהורה. זה לא משחרר אותם מאחריות. הרצון האמיתי לראות את שליט בבית, אסור היה לו לעוור עד כדי התעלמות מוחלטת מההשלכות ארוכות הטווח של שחרור המוני של מחבלים ורוצחים.
היום ברור מעל לכל ספק, שהעסקה הזאת פגעה בצורה קשה וחמורה בבטחונה של ישראל. עשרות מן המשוחררים נעצרו עוד לפני חטיפת הנערים, משום שהפלא ופלא - הם חזרו לדרך הטרור. משוחררים שגורשו לחו"ל מנווטים משם פעולות טרור המתבצעות כאן. ומעל לכל: המוטיבציה של ארגוני הטרור לחטוף ישראלים - חיילים או אזרחים כאחד - הרקיעה שחקים. אחרי עשרות תוכניות ונסיונות שסוכלו בידי כוחות הביטחון, בשבוע שעבר זה הצליח להם.
לא חלפו חמישה ימים, וידיעות אחרונות - שהוביל את הקמפיין בנושא שליט - מתחיל לחזור על איוולתו. זו איוולת גם במישור הטקטי וגם במישור האסטרטגי. במישור הטקטי - משום שהלחץ הזה רק יעלה את המחיר שידרשו ארגוני הטרור. נא לזכור, שיש לנו עסק עם חלאות הסוחרים בבני אדם - חיים או מתים. במישור האסטרטגי - משום שעוד כניעת למחבלים רק תעצים את הנזקים העצומים שגרמה עסקת שליט ותהיה תחילתה של החטיפה הבאה והכניעה הבאה וחוזר חלילה.
אפילו ידיעות אחרונות צריך לתת לממשלת נתניהו את הקרדיט, שחייהם של הנערים יקרים לה. אפילו קבוצת מוזס צריכה להאמין שנתניהו עושה כל שניתן כדי להחזירם הביתה בריאים ושלמים בכל המהירות האפשרית. אפילו העיתון שאת גישת העריכה שלו ניתן לתמצת במילים "אגרוף בבטן", צריך להתאפק, לקחת נשימה ולנהוג באחריות. דווקא משום שהם הבנים של כולם.
