בקרוב יגיעו הגינויים האמיתיים

צריך לברך על הודעתו המטומטמת והמרושעת של עוזר דוברו של מזכ"ל האו"ם, פרחאן האק, כי ארגונו אינו יכול לקבוע באופן אוביקטיבוי ששלושת הנערים הישראלים נחטפו. האק, פקיסטני המתגורר בברוקלין, הסביר שבידי ארגונו אין עדיין מידע שיאשר שמדובר בחטיפה. עוזר הדובר, שהצליח שלא לגחך כאשר עשה שימוש משעשע במלים "באופן אוביקטיווי", גם לא רצה לקבוע שמדובר בפעולת טרור בשטחים. חבל שפרחאן האק לא פירט האם בארמון הזכוכית (האפלה) בניו-יורק, הצטברו אי-אלו השערות באשר לגורלם של הנעדרים המסתוריים. האם מדובר בהזייה ישראלית שמפיצים אויבי השלום? <ואולי מישהו בכלל התבלבל בספירת תלמידי הישיבה המדוברת, בגלל החולשה הכללית של תלמידי ישראל במתמטיקה.

אפשר בנקל לפטור את הקשקוש הזה שפלט חבר בכיר בדוברות ארגון האו"ם, כהתבטאות אומללה שאינה ראויה אפילו להתייחסות (לבד מתשואות סוערות מצידה של ח"כ חנין זועבי). אפשר גם להתנחם בכך שהבוס של האק, מזכ"ל האו"ם באן קי מון (קוריאה הדרומית), פירסם גינוי לחטיפה.

אמת, הציניות הנוראה הנושבת מהדברים של האק מקוממת, אבל אולי היא תסייע לנו להתפכח, וגם לזכור שתי נקודות הרבה יותר חשובות:

ראשית, הודעת עוזרו של דובר מזכ"ל האו"ם, באה רק שעות ספורות אחרי שארגון החמאס אבל גם דוברים ברשות הפלשתינית, הפריחו אתמול לכיוונם של אמצעי התקשורת הבינלאומית את תיזת הקונספירציה שלהם. לפי התיזה הזו (מי שחשב ששידורי "קול הרע"ם" מקהיר פסו מן העולם - טועה), אין ולא הייתה שום חטיפה (עובדה, לא נמצאו החטופים). אלא מדובר בסך-הכל בפרויקט ישראלי זדוני להכפשת הפלשתינים.

שנית, ההודעה המרושעת הזו מצטרפת לאוסף שיטתי של דברי הבל ורעות רוח שמפיק הארגון. זה שלמרבה הגיחוך טוען שהוא אמון על שמירת השלום העולמי. אלא שאצל ההאקים למיניהם בארגון האו"ם ובקרב שאר הגופים הבינלאומיים הפועלים בשמו או לצידו, ישראל איננה נחשבת כמי שראויה למטריית הגנה בינלאומית כלשהי. היא מדינה מצורעת, והייתה כזו מיום הקמתה, בכל גבול שהוא. ואם לא די בכל זה, יש לה רק קול אחד בודד.

הוותיקים בקרבנו בוודאי זוכרים את פרשת הרצח במעלה עקרבים, כאשר אוטובוס "אגד" הותקף בדרכו מאילת, לא הרחק מחצבה, ו- 11 מנוסעיו נרצחו בידי חוליית "פידאיון" (כך נקראו אז המחבלים). זה היה ב-17 במרס 1954, זאת אומרת שהשמאל הישראלי לא היה יכול לטעון אז כי ברצח אשם הכיבוש.

כמקובל באותם ימים, הרצח נדון בישיבת ועדת שביתת הנשק המעורבת הישראלית-ירדנית. גוף שנועד לטפל בתקריות מסוג זה, ומי שמתגעגע אליו הם אותם פרשנים (אוביקטיוויים) שבהשפעת פטריות הזיית השלום, חולמים כי כוח נאט"ו או משהו דומה לו, יבטיח את גבולות ישראל בהיכון השלום.

זה קרה לפני 60 שנה, אבל יו"ר הוועדה, הקומנדר האמריקני אלמו האצ'יסון - שגם קודם לכן נתגלה כעוין לישראל - סירב להטיל על ירדן את האחריות לכך שהרוצחים יצאו משטחה. בוויכוח החריף שפרץ בדיוני הוועדה, טען היו"ר האצ'יסון, כי אי-אפשר לקבוע בוודאות שכתמי הדם שנתגלו בדרך לגבול ישראל-ירדן בערבה, הם כתמי דם אדם. ייתכן, טען, שמדובר בדם כבשים...(במחאה על עמדתו של האצ'יסון, פרשה ישראל מדיוני הוועדה. האצ'יסון עצמו שהוחלף מאוחר יותר, טבע בחוף ימה של סעודיה).

העליתי באוב את הפרשה העגומה ההיא כדי להבהיר, שפרחאן האק אינו לבד. הוא בסך-הכל ממשיך ומבטא את הקו המדיני העוין ואטום הלב של האצ'יסון ואחרים. אבל הלקח שלנו אינו צריך להתמקד בהיבטים האישיים של הנושא. האק אומנם יליד פקיסטן, אבל הוא אינו מנהל מדיניות אישית. הוא פוסע בתלם של המוסד בו הוא מועסק.

לכן גם הגיע הזמן לרדת מעוד עץ של אשליות מדיניות. אנחנו קוראים וגם שומעים את קובעי המדיניות מדגישים בסיפוק כי "בקהיליה הבינלאומית מתחילים להבין מה קורה כאן, בעקבות הקמת ממשלת האחדות הפלשתינית, ויש גם התחלה של גינויים".

הקהיליה הבינלאומית אינה מתקשה להבין מה קורה כאן בסביבה. היא פשוט אינה רוצה להבין, מפני שהמסקנות אליהן תגיע חו"ח, יפריכו את התפיסה המדינית הבסיסית שלה. די אם נאזין לרטוריקה הלוליינית של אובמה וקרי, בתגובה למתרחש בעירק, סוריה ואוקראינה, כדי שנבין עד כמה עשירה השפה האנגלית במיפלטים לדיפלומטים כושלים.

מי שעדיין מדבר בוושינגטון, פאריס, לונדון וברלין על ה"אביב הערבי", חי באשליות. מי שסבור בכל הבירות הללו שרק התעקשות ישראל שלא לקבל את התכתיבים הפלשתינים, מעודדת את התעצמותו של האינטרנציונל הקאידיסטי-ג'יהאדיסטי ברחבי המזרח התיכון ואפריקה, מנותק מן המציאות.

הפסיקו להסתנוור מגינויים למיניהם. עוד מעט תתחילו לשמוע את הפזמון המוכר ש"אין להעניש אוכלוסייה שלמה בגלל חטאם של יחידים" (שאין בכלל הוכחה מיהם ואם בכלל חטאו). בקרוב יגיעו הגינויים האמיתיים.