המשטרה שוב משקרת

עוד מעט נוכל להפוך את זה למדור קבוע: כל השקרים והפשלות של המשטרה בפרשת חטיפת הנערים. פחות משבוע אחרי החטיפה, השקרים והפשלות הולכים ונחשפים, הולכים ונערמים. ומה בפינתנו היום? הגרסאות הסותרות של המשטרה לגבי שיחת הטלפון בליל החטיפה, וההסבר המשונה שלה לגבי הפרת צו איסור הפרסום. נתחיל בשיחת הטלפון. כזכור, אחד הנערים הצליח להתקשר ב-12.6.14 למוקד 100 ולדווח שהוא וחבריו נחטפו. כאשר התגלה הדבר, טענה המשטרה שהמוקד סבר שמדובר במתיחה. כעת יש לה הסבר חדש: אי-אפשר להבין את הנאמר. גורמי ביטחון ששמעו את הקלטת אומרים, שהדברים ברורים וחד-משמעייים: "חטפו אותי". אז מה הגירסה של המשטרה? "שמענו וחשבנו שזה לא רציני"? או שמא: "בכלל לא שמענו"? והאם הגירסה השנייה היא אמת? ואם כן, האם לא עלה על דעתו של איש שאולי קורה משהו שמצריך איזשהו מאמץ יותר מאשר "יאללה, לא שומעים"? וזה בא, כזכור, אחרי שהמשטרה שיקרה ואמרה שהמפכ"ל יוחנן דנינו לא שב ארצה מיד לאחר החטיפה כי לא היו מקומות בטיסות מניו-יורק. בשולי הדברים נזכיר את השבשבת של השר יצחק אהרונוביץ. זה שאמר תחילה שלא צריך לחקור את פשלת 100 עד לאחר סיום החטיפה, נכנע ללחץ הציבורי ואמר שצריך לחקור. עכשיו הוא מקבל את גירסת המשטרה לגבי איכות השמיעה של השיחה. אם השר (הסמפכ"ל לשעבר, כדאי להזכיר) כבר החליט שהוא נותן גיבוי למשטרה, אין צורך בצוות הבדיקה. וזה לא שהיינו לנו יותר מדי ציפיות מצוות בדיקה פנימי של המשטרה. נעבור לצו איסור הפרסום. המשטרה ביקשה ובית המשפט הוציא צו איסור פרסום מוחלט על חקירת החטיפה. אבל המשטרה עצמה פרסמה בדף הבית שלה תמונה של המכונית השרופה שהתגלתה לאחר החטיפה ותמונות של איסוף ראיות פורנזיות. ההסבר שלה: "הרכב עצמו צולם כבר בתחילת הפרשה ותמונתו שודרה בכל כלי התקשורת. מעבר לכך, אין בתמונות שפורסמו כל ראיה הקשורה ישירות לחקירת הפרשה. התמונות מביאות לידי ביטוי את אופי העבודה המשטרתית במישור הפורנזי ותו לא". יפה מאוד, אבל לא רלוונטי. הצו אוסר לפרסם כל דבר. הוא לא מותיר לשיקול דעתה של המשטרה מה כן ומה לא. הוא לא מבחין בין פרסום שיכול להזיק לחקירה לבין פרסום שאינו מזיק לה. אסור, נקודה. אבל המשטרה, שאנחנו מראים כאן שוב ושוב שהיא מפרה חוק על בסיס יום-יומי, שמה פס על בית המשפט - ועל עצמה. אז איך היא מצפה שיתייחסו ברצינות לבית המשפט? אפשר לשאול גם איך היא מצפה שיתייחסו ברצינות אליה, אבל דומה שלא נשארו יותר מדי אנשים שעושים זאת.