הטור של פריצי

לורי שם טוב מנהלת מלחמת חורמה במשרד הרווחה ופקידיו. לטענתה פקידות הסעד לקחו ממנה את ילדיה ומונעים ממנה מלראותם. במסגרת זעקתה היא מפרסמת בלוגים, מידע ומאמרים באינטרנט. זה מהלך חוקי ולגיטימי, ולפעמים זה גם הכלי האחרון שנותר למי שאין בידיו משאבים כספיים בלתי מוגבלים להעסקת דוברים, יחצנים ועו"ד יוקרתיים במאבקו וביקורתו נגד המימסד. לורי פרסמה דברים שונים על מנכ"ל משרד הרווחה. זה לגיטימי. גם כי הוא עובד ציבור, וגם כי זכותה כאזרח לפרסם מה שהיא רוצה. אם הדברים הינם לשון הרע - המנכ"ל הזה יכול לתבוע אותה על פירסומם, ואם הם אמת - אז בווודאי שאין מניעה לפרסמם. מכל מקום חופש הביטוי הוא אבן יסוד בחברה המודרנית. והנה פשטה המשטרה על ביתה של לורי, ערכה חיפוש, חדרה למחשבה, העתיקה מסמכים ועצרה את לורי. אח"כ היא שוחררה במשטרה בתנאי שתפסיק פרסומיה ותסירם. המשטרה לא הסבירה מאיפה נובעת סמכותה להתערב בתוכן פרסומים ומאמרים שאנשים כותבים באינטרנט, או על סמך מה היא מונעת מאדם לכתוב ולפרסם מידע בעניינים שאינם נוגעים לבטחון המדינה, אלא, לכל היותר, לכבודו הרגיש והפגוע של מנכ"ל משרד ממשלתי? מעשה המשטרה הזה צריך להדאיג אותנו מאד. כי ממעצרה של לורי ועד פתיחת מסעות הפחדה, הטרדות ואיומים, בעזרת משטרת ישראל, מסעות שינהלו פקידים בכירים בצמרת השלטון נגד מי שכותבים ומפרסמים עליהם מידע, אין מרחק גדול. משהו רע מאוד קרה במשטרת ישראל, ובואו נקווה שזה היה חד-פעמי.

ביום שני הקרוב הכנסת תצביע בחיפזון על הצעת חוק ממשלתית שיו"ר ועדת הפנים, ח"כ מירי רגב, אישרה בוועדה שלה, חוק שיתיר להזין בכפיה אסירים שובתי רעב. עוד קודם לסוגיה עצמה, עצם הצבעה פרלמנטרית חפוזה על הצעת חוק שמביאה למליאה מירי רגב צריכה להדליק אורות אדומים בעיני כל שוחר חוק. אבל נניח רגע לתבונת המחוקק ונבדוק את החוק. הכללים בעולם כולו ברורים, וכמותם גם כללי האתיקה הרפואית הנהוגה בישראל. אסור לרופא להזין בכוח שובת רעב שמסרב לכך, וכל רופא שיעשה זאת ימצא עצמו עומד לדין משמעתי בישראל על הפרת האתיקה, ומבוקש בשאר העולם על שותפות לעינויים. גם הסתדרות הרופאים בישראל חושבת ככה וכבר הזהירה את חבריה מהמעשה. אבל מה איכפת למירי רגב? ימצאו אולי כמה רופאים בישראל שיסכימו להאכיל בכוח שובתי רעב, רק שסביר שבזמן עבודתם הם יעטו מסכות על פניהם. לא ברור עדין אם הן תהיינה מהדגם המוכר של תלייני ימי הביניים, מדגם הכאפיה של רוצחי החמאס או סתם שקיות ישראליות של מפעל הפיס עם חורים לעיניים. נחכה ונראה. אבל גם באירופה וארה"ב ובשאר העולם יחכו להם. הם יוכלו אולי להאכיל בכפיה אסירים בישראל, אבל ספק אם יוכלו אי-פעם לאכול אח"כ בעצמם בפריז או בלונדון. אלא אם ירצו להמשיך ולאכול אח"כ שנים רבות בתא המעצר בהאג. יש ממשלות שעושות מעשי סיכלות. יש פרלמנטים שמאשרים זאת. הפעם מבטיחה לנו הסינכרוניציה המופלאה הזו, בין תבונת ממשלת נתניהו לחוכמת הכנסת של מירי רגב, מקום של כבוד בהיסטוריה של הטיפשות