הדֶנים

מזה זמן שאני מגלה עניין רב בתופעות שונות בשולי השואה .בין היתר במה שנקרא "חסידי אומות העולם", אנשים מארצות שונות בתחום הכיבוש הנאצי ששמו נפשם בכפם והצילו יהודים.היו גם חלקים מסוימים מעם,ולא רק בודדים. כמו לדוגמה האיטלקים,אשר רבים מהם הצילו יהודים בני ארצם, שלא לדבר על היות איטליה הבסיס העיקרי שממנו הפליגו מעפילים ועולים במאות אלפים לארץ. אולם כעם, היה רק עם אחד אשר נרתם למשימה להצלת הקהילה היהודית בארצו- העם הדני. במבצע ההצלה היו אלמנטים מאורגנים, כמו המחתרת, וסתם אזרחים מכול רובדי העם . לאמור כול דני חש שעליו לעשות הכול כדי להציל את שכניו בני העם היהודי.וזה מה שגיליתי הפעם בקופנהאגן. את האדם הדני. נכון יותר ה"בן אדם".בדרך כלל הסטריאוטיפ קובע כי הצפוניים הם אנשים קרים. הרי ככה גם משפיע עליהם מזג האוויר. אפשר וזה נכון לגבי השוודים והנורבגים, אבל לא הדנים.הדני מסביר פנים. ראשית כול הקשר מתאפשר הודות לתקשורת הלשונית. אין דני שלא דובר אנגלית, ואנגלית רהוטה. ככה שאם המבקר דובר אנגלית, בכול רמה שהיא הדני יבין אותה וייענה לכול פניה או שאלה. לא זו בלבד. הוא לא יסתפק בתשובה שבלונית. הוא יעזור לך. וככה תקבל לא רק מידע על מסעדות שבסביבה, אלא סקירה אלה מסעדות מסוג כלשהו, בתוספת הנחיה איך להגיע אליהם.באזור מסוים הסתבכנו במציאת קו האוטובוס שאותו חיפשנו. אישה מבוגרת, להערכתי באמצע שנות השבעים, ניגשה אלינו וביקשה לדעת אם היא יכולה לעזור. סיפרנו לה שאנו מבקשים קו מסוים. היא אמרה שנלך אחריה. אחרי זמן מה, כשהתעכבנו בדרך, לא שמנו לב היכן היא. אבל משהתקרבנו, ראינו שהיא עומדת על מקומה ומחכה לנו. זה אמור לגבי כול אדם שנתקלנו בו, אישה וגבר, צעיר וזקן, ברחוב, במסעדה או בחנות.המכנה המשותף הוא להסביר פנים, בחום,בנפש חפצה, ברצון לעזור. זאת, לא משום שאנו תיירים. זה משום שאנו בני אדם ובעיקר לא מקומיים שמן הראוי שיזכו לעזרה.שלא לדבר על ערך מוסף.הדנים לא צמודים לניידים כמו הישראלים, ככה שבפנותך אליהם אנך מפריע לדיבור.

ואם עוסקים ביפי הנפש, נחטא אם לא נזכיר את יפי הגוף.הם יפים הדנים, הגברים תמירים ונאים, הנשים תמירות ויפות. הרוב "זהב"- השער הבלונדי הטבעי, למי שאוהב. ואם אתה רוצה לראותם בקבוצות גדולות, די אם תתעכב ליד רמזור. בקופנהגן בכול הרחובות ללא יוצא מן הכלל יש דרכים לאופנים. האופניים הם כלי התחבורה הראשי בעיר הזאת, בקיץ וגם בחורף. וככה תמצא כי בשעה שעל הכביש התנועה דלילה למדי, בנתיב האופניים היא עמוסה. ואז כאשר נדלק האור הירוק, תראה את המסה האדירה של אופניים כמו ב"טור דה פרנס", ועליהם רוכבים הדנים, והדניות הללו עם השער הבלונדי הארוך שמתנשא ברוח והן חולפות על פניך כמו אימפאלות. העין לא תשבע.יש מהם שהם כהה עור ומלוכסני עין, שנולדו בדנמרק והם כאחד הדנים, בהתנהגות, בהתרועעות, בנימוסים, ובכבוד לזולת. הם אינם כוכבי קולנוע או תיאטרון. סתם בני אדם יפים, שעוסקים במלאכות של יום יום.בבניין שבו גרנו נערך שיפוץ. גילינו אישה פועלת בניין. היא נראתה לי בשנות הארבעים המאוחרות או בשנות החמישים המוקדמות. כשהתוועדנו אליה וסיפרנו לה שאנו מישראל. היא הגיבה "איזה יופי. אני הייתי בקיבוץ דפנה, במסגרת קבוצת מתנדבים. שם הכרתי את בעלי שהגיע מארגנטינה, ואנו נישאנו. הוא יהודי". מסתבר כי לא מעט צעירים דניים מבקרים בארץ ומהם יותר מפעם אחת. תוך הכרת הדנים האנושיים האלה, הצנועים והנכונים לעזרה, ניתן להבין את הסיבה המרכזית שהניעה את אבותיהם ואת אבות אבותיהם למשימה הגורלית של הצלת יהודי דנמרק מאימת השואה.

האירוע של אותו לילה בראשון באוקטובר 1943 מונצח במוזאון היהודי החדש בצורה צנועה. המוזאון נמצא באחד מן האתרים ההיסטוריים של קופנהגן "אי הטירה" לא רחוק מארמון כריסטיאנבורג,, המוזאון הלאומי, הספרייה המלכותית ועוד מוסדות לאומיים.המוזאון, אשר כאמור שמר על חזותו החיצונית, כול הפנים שלו נחנך ב-2009. מלאכת הארכיטקטורה של אחד מגדולי האדריכלים בני זמננו, דניאל ליבסקינד. הוא נקרא, ומבוסס על האותיות של המילה "מצוָה". כלומר הציווי גם של המוסר להציל נפש. הצורה של האותיות הללו מהווה את העיצוב הפנימי המיוחד במינו של המוזאון והמבקר נע בנתיב הצורה של אותיות אלה. המוזאון מביא את סיפורה של הקהילה היהודית בדנמרק בת יותר מ-400 שנה שבה היא התפתחה ותרמה לחברה, לתרבותה, לכלכלתה ובכול תחומי החיים.התערוכה על מבצע ההצלה היא חלק מן מתצוגה שקרויה "בית". כלומר הבית של יהודי דניה. מיצג ההצלה הוא צנוע מאוד ותופס קיר אחד ועליו מרקע שבו מוקרנים סרטים קצרים, תעודה ושחזור, של ליל ההצלה. רובו של הקיר מכתבים וציורים של אנשים, כולל ציורי ילדים, וגופים בעולם שבהם מובעת תודה לעם הדני. מעורר כבוד בפשטות ובעם זאת מצמרר לגבי המשמעות. כאשר ממלכת דמנרק נכבשה על-ידי הנאצים בחודש אפריל 1940 הממשלה החליטה לשתף פעולה עם כוחות הכיבוש, בהנחה שהכיבוש יהיה נסבל.והוא יחסית, מטעמים של הממשל הנאצי לא היה אכזרי, בהתחשב בכך ששוודיה השכנה הייתה ניטראלית.זה אמר בין השאר כי ליהודי דנמרק לא היה צפוי גורל אחיהם ממדינות כבושות אחרות. אולם באוגוסט 1943 הממשלה הדנית החליטה להתנתק מהרייך. ברור היה כי הצעד המיידי יהיה גרוש 8000 יהודי הקהילה למחנות ריכוז. למחתרת הדנית הדבר נודע והחלה ההתארגנות הגדולה של העם הדני על כול שכבותיו להצלת היהודים. ב-1 באוקטובר בעוד הנאצים מתחילים לפשוט על בתי היהודים, כול ספינת דייגים, סירת משוטים, סירות מנועים, ספינות קטנות, מעבורות קלות, וכול דבר שיכול היה לשוט גויס באותו לילה והיהודים נטלו עמם רק מטלטלים קלים והסירות עשו דרכם אל חופי שוודיה. מתוך קצת למעלה משמונת יהודי הקהילה 7,742 הצליחו להגיע לחוף מבטחים. 472 יהודים נתפסו ונשלחו למחנות ריכוז, 103 מתוכם נרצחו. ההיסטוריונים הדנים והגרמנים שחוקרים את הפרק הזה בתולדות השואה מציירים תמונה יותר מורכבת. ויש כמה נקודות שמשנות את התמונה כפי שהכרנו אותה בזמנו. לפי דעה זאת אכן הייתה התגייסות נרחבת להצלת היהודים, אך היו מבין בעלי הספינות שעשו זאת תמורת תשלום גבוה. מאידך יש להניח כי הגרמנים ידעו על בריחת היהודים. אך ששילוחם למחנות עלול להיתקל בהתנגדות גדולה של הדנים, ומכיוון שראו בהם עם קרוב אליהם גזעית, לא רצו ליצור קונפליקט. העברת היהודים לשבדיה הייתה מוצא נוח.אותם חוקרים מפנים תשומת לב לעובדה כי היו גם דנים שהתגייסו לשורות הגרמנים ב"וואפן ס.ס." והיו מעורבים בלחימה אך גם בשמירה במחנות. אולי כתימוכין לתזה זאת, סיפר לי שופט בית המשפט העליון בדימוס, גבריאל בך, כי בביקורו לפני כמה חדשים בגרמניה הוא נפגש עם היסטוריונים שמכירים את הסיפור הדני. הם אמרו כי אדולף אייכמן בשומעו כי רובם המכריע של יהודי דניה ניצלו - זעם. מן הסתם זעמו היה מופנה כלפי הגרמנים ולא כלפי הדנים. אפשר ולכך ניתן רמז דק בעלון המידע הצנוע על המוזאון שמחזיק שני עמודי פוליו, צוין כי כאשר "היהודים שבו אל המולדת תוך הכרת תודה עמוקה על הצלתם וציפייה לעתיד, שום דבר לא היה כפי שהיה בעבר.המדינה שאליה חזרו היהודים השתנתה, והיהודים עצמם לא היו עוד כפי שהיו לפני השואה". זהו קטע טעון מאוד, כן מאוד ואני מניח שהוא מיועד בעיקר לעם הדני. ובכך הוא מצביע, ברמז, גם על העובדה שהוזכרה שהיו גם נאצים בקרב העם הדני וגם את הלכי הרוח של מערב אירופה כיום. קרוב לוודאי שהוא גם מצביע על כיסי אנטישמיות שמצויים גם בדנמרק. עם כול זאת, וזה היה מקרה חריג באירופה,-99% מקרב הקהילה היהודית ניצלו הודות לנחישות, לחירוף הנפש, הזדהות עם הסובלים מצד העם הדני. אנו כמבקרים בבקשנו הנחיה, עזרה ועצה מצד הדנים, לא הצגנו את עצמנו כישראלים. לא היה צורך בכך. די היה לנו שהם לא שאלו למוצא שלנו. הם ראו בנו בני אדם כמוהם. בני אדם שכמוהם זקוקים לעזרה בדנמרק ובכול מקום אליו יגיעו. נכדתי ואני לא באנו לקופנהגן לעשות סקר על נטיות פוליטיות או אנטישמיות. באנו להציץ ונפעמנו על עברם של מארחנו ועל היותם בני אדם במלוא משמעות המונח הזה. וכמובן - קופנהגן. בהזדמנות זאת איך אפשר היה לשכוח את הסרט המלבב "הנס כרסיטיאן אנדרסון" שהוקרן בימי נעורי כאן בארץ בשנת 1952 שבו מככב דני קיי הגדול והוא שר את השיר על קופנהגן הנפלאה. הנה הקטעים הראשונים בשפת המקור של פרנק לֶסֶר:

Wonderful, wonderful Copenhagen

Friendly old girl of a town

'Neath her tavern light

On this merry night

Let us clink and drink one down

To wonderful, wonderful Copenhagen

Salty old queen of the sea

Once I sailed away

But I'm home today

Singing Copenhagen, wonderful, wonderful

Copenhagen for me

בתרגום חופשי:

קופנהגן הנפלאה

חתיכה כייפית של עיר

לאור פנסי בית מרזח

בלילה הזורח

הבה נרים כוס

לקופנהגן הנפלאה.

המלכה הממולחת של הים

פעם הפלגתי ממימיה

אך חזרתי אליה

עם השיר על קופנהגן הנפלאה.

קופנהגן שלי