עניין של דמוגרפיה לאחרונה פורסם סקר של למ"ס, לפיו כל תלמיד חמישי בישראל הוא ערבי. מבחינה דמוגרפית מדובר בנתון מדאיג ביותר לעתיד המדינה היהודית. נכון שהפריון הערבי לאישה הוא במגמת ירידה, אך הפוליגמיה – בעיית ריבוי הנשים – מגדילה אותו יחסית.
לכן בואו נחזיק טובה על הריבוי החרדי (והדתי בכלל), המשַמר את המסורת היהודית האותנטית מדורי דורות ומתרבה בקצב מהיר. אם לפי הסטטיסטיקה משפחה חילונית ממוצעת מגדלת ילד וחצי וכלב, הרי המשפחות החרדיות מגדלות עשרה עד שמונה עשר ילדים, ומצילות בכך את הדמוגרפיה היהודית.
לכן במקום לקטר על הנתון הנוסף של הסקר, לפיו כל תלמיד רביעי בכיתה א' הוא חרדי, ראוי לשמוח על האיזון הדמוגרפי והכרעתו, מול הערבים, לטובת הציבור היהודי בזכות החרדים. ובא לציון גואל.
שתיקה יפה צודק הרב דוב ליאור, שהחקיקה האנטי דתית בישראל היא בהחלט סיבה לדאגה, וצריכה לעורר לחשבון נפש נוקב את ההנהגה וכל אזרח יהודי במדינה.
ואולם עם כל הכבוד לרב דומה כי בשעת צרה זו, עת החטופים בשבי, למרבה הצער, ועדיין הם לא שבו הביתה, ואין יודעים מה עלה בגורלם – לא עת היא לנהל חשבונות שמיים, בניסיון לחיפוש אשמים לחטיפה הטרגית.
יש להתפלל לשובם של הנערים בשלום, לחזק את עם ישראל באמונה ובמעשים טובים, ובכל היֶתר השתיקה יפה ונחוצה מאוד, ואין לפגוע במשפחות הכואבות. ודאי שהדברים חמורים פי כמה כשהם נאמרים מפי דמות רבנית מובילה בציונות הדתית.
הרפורמה החילונית נדהמתי מהידיעה שח"כ
רות קלדרון במופגן, כפי שהצהירה בערוץ הכנסת, אוכלת על שולחן ליל הסדר מצה יחד עם כיכר לחם. אין כמו אקט סמלי זה כדי להצביע על דרכה המסוכנת ליהדות. כאילו לא די שהיא אוכלת לחם בפסח, בניגוד גמור להלכה, היא גם מצהירה על כך בריש גלי.
אבל דומה שגרוע מכך הוא החבִירה של הלחם אל המצה, שאותה הפכה לאמירה אידיאולוגית, אשר גורמת לחילול המצה. תשאלו, מה המשותף בין לימוד הגמרא של הח"כית מ'יש עתיד', ומייסדת מדרשת 'אלול', לחטא חמור זה? התשובה היא הזרם החילוני שהיא עומדת בראשה.
קלדרון הפכה את הלימוד, המשולל מקיום מצוות, ואת החילוניוּת לדת בפני עצמה, לפיה היהדות היא פארסה, תוך חילול הקודש במוצהר. וזה המסר הציבורי של ההשקפה המסוכנת שהיא משדרת כדמות ממלכתית.
קול הבוחר
לא סוד הוא שהבחירות לנשיא המדינה הן פוליטיות. הן מתבצעות באמצעות דילים פוליטיים שנרקמים בין הח"כים הבוחרים למועמדים לנשיאוּת. לא אחת הן משמשות גם קרש קפיצה פוליטי למועמדים. אז מי אמר שפרופ' שכטמן לא פוליטי?
כבר ביום הבחירות, טרם נודעו התוצאות, כמה סמלי, הכריז הפרופ' הנכבד שאם לא ייבחר כנשיא, ילך לפוליטיקה ויקים מפלגה. דומה כי בהכרזה זו חשף את האמת לציבור לאן פניו מוּעדות. אז מי שלא רצה אותו כנשיא יקבל אותו כחבר כנסת? ימים יגידו. אין ספק שהאיש לא מייחל לתוצאות בקלפי כמו בבחירות לנשיא, שבהן הבוחר היחיד אמר את דברו.
גינס בניחוח יהודי בשעה שעם ישראל היה עסוק במונדיאל, התרחשה בנמל תל אביב בערב שבת דרמה יהודית בקנה מידה עולמי. בחסות, איך לא, תנועת חב"ד התקיים שם אירוע חגיגי מיוחד במינו: עריכת שולחן שבת הארוך ביותר אי-פעם בהיסטוריה, בהשתתפות סטודנטים, שנכנס לראשונה לספר השיאים של גינס.
וזאת, דומני, אחרי החנוכיות המסורתיות המרשימות בגובהן, הנישאות לשחקים, של התנועה שהבקיעו אף הן את שיא גינס.
גינס בניחוח יהודי כבר אמרנו?
נישא תפילה: ושבו במהרה בנים חטופים לגבולם. אמן! 