אני מחזיק בידי פרסום של "מרכז המידע למודיעין וטרור" המסכם בשפת המספרים והעובדות את פעילות הטרור והאלימות ביהודה ושומרון בשנת 2013.
להזכיר נשכחות: זאת שנת המו"מ הישראלי פלשתיני בניצוחו של קרי, שר החוץ האמריקני; שנת דיאלוג מדיני. ובכן בשנה זאת היו 858 פיגועים של מה שהפלשתינים קוראים "התנגדות עממית": פיגועי דקירות סכין, השלכת בקבוקי תבערה (הפיגוע השכיח) ופיגועי דריסה ובנוסף, מאות ידויי אבנים כל חודש.
זאת, לעומת רק 535 פיגועים כאלו בשנת 2012, שנה צחיחת דיאלוג מדיני. במקביל, בשנת 2013 בוצעו 201 "פיגועים חמים", הכוללים הנחת מטענים, ירי, השלכת רימונים וחטיפות. וזאת לעומת 37 פיגועים מסוג זה בשנת 2012, שנת הזעקות שאם לא יפתח מיד דיאלוג מדיני "אמיץ", כי אז אנו צפויים לאינתיפאדה שלישית איומה ונוראה. כתוצאה מהפיגועים בשנת 2013, שנת הדיאלוג המיוחל, נהרגו בשטחי יהודה ושומרון ובשטח ישראל, 5 אנשים: שני אזרחים ושלושה חיילי צה"ל. בשנת 2012 לא נהרג, לעומת זאת, אף אזרח או חייל ישראלי.
כאשר נותחו לעומק כל פרטי הנתונים הללו, שמתבססים בעיקר על דיווחי השב"כ שלנו, עלו 4 מסקנות עיקריות:
האחת, אפקטיביות פעולות הסיכול והמנע של כוחות הביטחון שלנו ביהודה ושומרון. סוכלו ונמנעו 190 פיגועים חמים משמעותיים (67 הנחות מטענים, 52 חטיפות, 52 מקרי ירי, 16 פיגועי התאבדות).
השנייה, מעורבות החמאס ומשוחררי "עסקת שליט" בהכוונת הטרור ובביצועו. ההכוונה נעשתה מרצועת עזה וממפקדות החמאס ב"חוץ".
השלישית, בלט מאמץ של ארגוני הטרור לבצע פיגועי חטיפה של ישראלים ביהודה ושומרון, בעיקר על-רקע "עסקת שליט", על-מנת להשתמש בהם כקלפי מיקוח לשחרור אסירים. מאמצים אלו נחשפו בשורה של סיכולים של פעילויות חוליות טרור ביהודה ושומרון אשר פעיליהן הודו שהתכוונו לבצע חטיפות. ברבים מהמקרים הוכוונה הפעילות על-ידי גורמי חוץ: אסירים ששוחררו ב"עסקת שליט" ואסירים ביטחוניים הכלואים בישראל.
הרביעית, הרשות הפלשתינית ופתח תמכו במעשי הטרור והאלימות שהתבצעו במסגרת "ההתנגדות העממית". הרשות העניקה להם גיבוי כספי והסברתי כשהיא מציגה אותם (באופן כוזב) כהתנגדות בדרכי שלום. וכל זאת במקביל למו"מ המדיני. בו בזמן הרשות ופתח הביעו התנגדות למאבק צבאי מזוין, אך טרחו כל הזמן להדגיש כי "אופציית המאבק המזוין" מעולם לא נזנחה.
על-רקע מערכת נתונים אלו, הגלויים לכל– רק לא למי שטחו עיניו מראות, או שעובדות הן האויב שלו– אי-אפשר שלא לחוש בחילה מגל הפרשנויות ששטף ושוטף אותנו: שהחטיפה באה כי לא שחררנו את הקבוצה הרביעית של האסירים; שהיא באה לאוויר העולם כי אין דיאלוג מדיני; שכל תורת הביטחון "בשטחים" קרסה; שלא לדבר כבר על התיאוריה הטרמפיסטית. מחלת טמטום אנושה, ייתכן חסרת מרפא.
אבל, למה כי נלין על אווילות הזאת. אחרי ששמעתי את אחד מפרשני הספורט שלנו אומר במשחק בין צ'ילה לספרד, כשהתוצאה היא עדין מאופסת, "אם ספרד תכניס גול אז המורל שלה יעלה, אבל אם תחטוף גול אזי המורל שלה יירד – כנראה שמדובר במחלת כסילות נרחבת ביותר.
איך יגמר האירוע? בטוב, ברע? רק נביאי השקר אולי חושבים שהם יודעים. מה שברור לי הוא שהאירוע רק הרים את המסך מעל "נשף המסכות" הנקרא "ממשלת הפיוס הפלשתינית", "ממשלת האחדות". אין אחדות בין הרשות של אבו מאזן לבין החמאס. רצועת עזה היא יישות נפרדת, עם צבא משלה, שלאבו מאזן, להערכתי, לא יהיה בה בעתיד שום שליטה.
ככל שמחלישים את החמאס ביהודה ושומרון, ככה זה טוב לעם ישראל. אבל, גם כאן זאת אווילות לבוא ולהגיד שמטרת המבצע הנוכחי ביהודה ושומרון, בצד "החזרת הבנים הביתה", הוא להביא "להכחדת החמאס" (או למיגורו וכיוצא באלו מילים בומבסטיות). זה יעד בלתי ריאלי לחלוטין מבחינת מדינת ישראל. ובכלל, הצבועים של אירופה, שגורל החטופים לא מעניין את קצה הבוהן של שרת החוץ שלהם, הגברת אשטון, לבטח יפצחו בקרוב בשירת ה"מידתיות" והאשמת ישראל בחבלה ב"סיכויים לשלום".
והערה קטנה. הירבו אצלנו לדבר על המחדל המשטרתי במוקד, ושמענו עד לעייפה על 8 השעות היקרות, הקריטיות, שכוחות הביטחון הפסידו כתוצאה מכך. כל התקשורת וכל מרבי הלהג סימנו את הש"ג המסכן שבמוקד, ושפכו אש וגופרית על המשטרה.
יתכן שהייתה כאן (בחוכמה לאחר מעשה!) שגיאה. אבל, ואני מדגיש את האבל הזה, החוטפים לא ידעו שהיה מחדל! אנחנו יודעים זאת בדיעבד.
לכן, בהנחה שמדובר בחטיפה מתוכננת היטב, הדעת נותנת שמאותה שנייה שבה החוטפים הבחינו כי אחד החטופים דיבר בנייד שלו, הם פעלו על בסיס ההנחה שהמשטרה שלנו פועלת כשורה, על-פי הנהלים, ולכן יש להם אולי קצת פחות זמן ממה שתוכנן על-מנת להגיע למקום המסתור שנבחר. במילים אחרות, לדעתי, ויכול מאוד להיות שאני טועה, לאובדן 8 השעות לא הייתה השפעה קריטית. בכל מקרה, להפוך את זה ל"עניין מרכזי" בשיח הציבורי, שעה שהמאמץ הבלעדי הוא למצוא את החטופים– גם זה נראה בעיני כעוד מעשה חלם.