רב סרן שמועתי צריך לקבל קידום בדרגה. לפחות סגן אלוף. בשבוע האחרון הוא עובד שעות נוספות, מסביב לשעון.
מאז חטיפתם של שלושת הנערים, מופצות במרשתת ובטלפונים הסלולריים עשרות שמועות חסרות בסיס. כאילו לא די בעצביהם המרוטים של אזרחי ישראל בכל ימות השנה, ובכאבם של בני משפחות החטופים וידידיהן בשל חוסר הוודאות הנורא, הודעות שווא אלה יוצרות ציפיות, גורמות כאב ופוגעות בעצבים החשופים ביותר.
למרות הנזק הגדול שהודעות מעין אלה גורמות, הדרך להתמודד עימן היא לא באמצעות המשפט.
בחוק הפלילי הקיים אומנם קיים איסור על הפצת "תעמולה תבוסתנית", אך הוא מוגבל ל"שעת לחימה", ורק כאשר הוא מופץ "בכוונה לגרום בהלה בציבור", וכולל "ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב". גם סעיף ה"המרדה" הבעייתי שמצוי בחוק העונשין מגדיר כאחת מחלופותיה מעשה שיש בו כדי לעורר "אי רצון או מורת רוח (כך!) בקרב יושבי
הארץ", אך ברור שאלה אינם ניתנים להגדרה וחורגים באופן מובהק מעקרון החוקיות, במיוחד בתחום הפלילי, הדורש הגדרת מעשה מדויקת ומוגדרת היטב, בטרם יופלל אדם.
מעבר לפן הפורמלי, ובדומה למעשה הנלוז של פרסום ידיעה בתקשורת על פציעתו או מותו של אדם בטרם הגיעה ההודעה למשפחתו הקרובה, גם כאן מדובר בסוגיה שצריכה להיות מוסדרת באמצעות כללי אתיקה ואחריות חברתית, לא באמצעות החוק ובוודאי שלא באמצעות הדין הפלילי.
כמה טעמים בדבר. במישור המהותי, אין זה ראוי להותיר הכל להסדרה חוקית. יש נורמות - במיוחד כאלו שמתחייבות מהתנהגות אנושית ומוסרית בסיסית - שצריכות להיות "מעל לחוק". שנית, הפללת הפצת שמועות שווא לא תמנע את התופעה. כפי שהוכח במקרים רבים אחרים, כוחו של היצר הרע גובר ברוב המקרים על סעיף נשכח בחוק העונשין. כך, מקל וחומר, כשמפיצי הרבה מן ההודעות הם נערים משועממים או כאלה שחומדים לצון ואינם מביאים את הנזק הרב שכרוך במעשיהם.
שלישית: קשה מאוד לאכוף נורמות מעין אלה. הסתרת אור השמש באמצעות חקיקה פלילית שאסור על הפצת שמועות ההבל והכזב במרשתת ובווטסאפ, תעביר אותן לערוצים אחרים, מפה לאוזן. הניסיון מלמד שבעידן המודרני מניעת הפצתו של מידע היא כמעט בלתי אפשרית. הקלות, לעיתים רבות, הבלתי-נסבלת של הפצת מידע במרשתת, גוברת על החוק שמפגר שנות דור אחרי הטכנולוגיה המתחדשת מדי יום.
רביעית: חסימת מידע עלולה להביא עימה פגעה קשה בחירות הביטוי ובחופש המידע, ולמנוע מהציבור מידע גם במקום שהפצתו חיונית לשיח הציבורי, לביקורת ראויה על מעשי השלטון ולחיים הדמוקרטיים.
קצרו של דבר: לתיקון מעוות זה דרושה אחריות חברתית ומחויבות אנושית. גם הוקעה חברתית של מעשים בזויים אלה עשויה להועיל, אך לא הסדרה משפטית, ובוודאי לא פלילית, שתועלתה מעוטה ומוטלת בספק ונזקה מרובה.
