אבו-מאזן חוזר בו בזהירות ראש הרשות, טוען שעדיין אין הוכחות שהנערים נחטפו ע"י חמאס. כלומר: אם יתברר או יפורסם שגוף קיקיוני ב"נוסח השהידים של...." הם שביצעו החטיפה וזאת כדי לא להטיל את הכתם או האשמה על חמאס, למרות שהם פלג או יוצאי או תומכי חמאס - יוכל אבו-מאזן להכריז שהאחדות עם חמאס בעינה עומדת וגופים קיקיוניים מחבלים במאמצי האחדות.
נתניהו: הצהרות שיוכחו במעשים כאשר נתניהו סירב להתלהב מהפרסום של נאום אבו-מאזן, ודרש הוכחות בשטח, יצאו עליו בקצפם, פרשנים, מומחים, עיתונאים. גופי השמאל למיניהם טענו שממשלת הימין אדישה למהפך של אבו-מאזן.
המציאות תוכיח מי צדק. כאשר יתפסו המבצעים, או יצטרכו להזהרות בסופו של עניין - נדע בוודאו לאן הרוח הושבת, ומה יהיו התוצאות. לדעתי הצנועה, ההתלהבות מאבו-מאזן מוקדמת מדי. ויהי אחרי הדברים האלה ההצהרה של אבו-מאזן, כנגד החטיפה, היא בהחלט שינוי כיוון מעניין, אם אכן יהיה לו המשך מעשי בשטח. כבר מספר פעמים בעבר הצהיר אבו-מאזן שחמאס וגורמים קיצוניים הנתמכים ע"י אירן, מנסים לפגוע ברשות, לכן החידוש לא היה רב למרות המעמד והאמירה הברורה, שנתנו להצהרה משקל יתר.
אך למרות שידע, מה מטרות חמאס, מי עומד לצידם ומספק להם כסף ונשק, לא היסס אבו-מאזן להקים ממשלת "אחדות" - עם חמאס. והשאלה היא - מה פשר המהלך, האם יש פה תרגיל, ניסיון הונאה, או תחכום או אולי ניסיון להשתלט על עזה בדרך פוליטית. הניסיון והפעולות בשטח בוודאי יתנו את התשובה.
בשלב זה, אכן יש תזוזה חיובית, אך עדיין אנו רחוקים מפתרון המשבר עם אבו-מאזן.
הזהירות של ממשלת ישראל הזהירות של הממשלה לא להתפעל מדי מההצהרה עד שלא יהיו מהלכים חיוביים בשטח, היא נכונה וגם נבונה וגם עוזרת לרשות. אם יש נכונות לחידוש המו"מ צריך לנצל אותו אבל ללכת בזהירות יתר ולא ליפול ל"מלכודת הדבש", כמו מספר פרשנים, פוליטיקאים ואנשי שמאל מחסידי אבו-מאזן.
אם אכן יש פרטנר - יופיע מיד כאשר אבו-מאזן מוגדר כ"בוגד" ע"י חמאס הזה וחמאס ישראל (ח"כ זועבי), המשחק עדיין פתוח.
המבצע להחזרת הנערים אסור להוריד את הלחץ, אסור לוותר על מיטוט תשתית החמאס ואנשיה, בלי קשר ועם קשר לאירוע החטיפה. החמאס היה ונשאר ויישאר כאויב מר של ישראל בעל אידיאולוגיה של רצח, חטיפות ופיגועים.
מעמדו של ראג'וב ראג'וב, הוא בכיר בפתח ובמנגנון הביטחוני פוליטי של אבו-מאזן. בעברו מילא תפקידים בכירים ברשות ולאחרונה יו"ר ההתאחדות לכדורגל של הרשות. לאחרונה יצא בהצהרה כי ישראל מבינה רק את שפת החטיפות. איש מהרשות כולל אבו-מאזן, לא גינה את האמירה, לא ביטל אותה ולא להתנער ממנה.
הוכחה נוספת שצריך להתייחס להצהרה בזהירות, בנימוס, אך בספק.
