אחרי שהמשטרה כשלה בטיפול בשיחת ההתראה, הצבא עדיין לא מצא קצה חוט מעשי, המודיעין אינו מספק את הסחורה, העולם ממשיך להיות אוטיסט לפשעי טרור למעט כאשר מדובר "בקורבנות פלשתינים" ל"תוקפנות ישראלית", וישראל עצמה אינה יודעת מה בדיוק היא רוצה ואיך להגיע לשם - זה הזמן לזרוק לפח את כל התובנות המעונבות שבהן השתמשנו עד כה, ולשאול: מי באמת חטף את הנערים, לשם מה ומה עלה בגורלם עד כה?
האפשרויות הסבירות:
- ארגון טרור אחר מהגופים הקיצוניים מחמס
- פרובוקציה ישראלית לא רשמית
- שיתוף פעולה של מספר גורמים
- פעולה ישראלית-פלשתינית משולבת
שאלה שניה שיש לשאול לגבי האירוע מה הייתה מטרת החוטפים:
- פיגוע מיקוח טיפוסי, המיועד לנצל את חולשתה העצומה של ישראל עד כה להתמודד עם פיגועים מסוג זה ובאמצעותו להביא שוב לשחרור מסיבי של עצורים ושפוטים
- פיגוע נקמה, שמטרתו לגרום נזק מורלי ופוליטי משמעותי לישראל, במחיר מינימלי למבצעים
- פיגוע יזום על-ידי הרשות בשיתוף עם ארגוני הזרוע הצבאית של החמאס, הג'יהאד וגורמי טרור של אל-קאעידה, במטרה לפגוע בישראל על ביטול הפעימה הרביעית על-רקע המו"מ שהופסק
- פיגוע פוליטי פנים-פלשתיני המכוון: ראשית, לחיזוק מעמדו ותדמיתו של הגורם המבצע בבחירות הצפויות למוסדות הפלשתינים; שנית, לשבש את תוכניתו של אבו מאזן לחזור למו"מ עם ישראל ולהגיע להסדר שיש עימו סוף הסכסוך; שלישית, חיזוק לעמדה הגורסת שהכרעת ישראל תבוא רק ע"י שימוש בכוח
- חיזוק הלחץ על ישראל, במקביל לשביתת הרעב, לשחרור עצירים ואסירים ברוח המוטו: ישראל מבינה רק כוח...
- האם ייתכן שזו פעולה של גורם ישראלי, רשמי או לא רשמי ומה יכולה להיות מטרתה
- מה יכולה להיות המטרה או הסבירות של פעולה ישראלית-פלשתינית משולבת
שאלה שלישית שיש לשאול היא מהו גורלם את החטופים, והאפשרויות הסבירות הן:
- הם בחיים - נחטפו חיים ונשמרים כך בשטחי איו"ש, בשטח ישראלי, הועברו לעזה, הועברו לטריטוריה אחרת, על המיקום מוטל איפול בכדי למקסם את האפקטים הפסיכולוגיים והתדמיתיים של האירוע.
- נהרגו במהלך החטיפה והם מוסתרים בכדי להקשות על פיענוח המקרה; לשם כך מתקיים איפול מלא על האירוע מצד החוטפים
iii. נחטפו חיים ונהרגו לאחר מכן כתוצאה מסיבוך אצל החוטפים, לחץ החיפושים הישראלים, או שינוי ייעוד המצבע בדיעבד
- החטופים הופרדו לאחר החטיפה, והם מטופלים ע"י יותר ממוקד אחד של החוטפים בכדי להקשות על הגילוי לסבך את החיפושים ולהגדיל את מרחב התימרון של החוטפים.
הצלבת תרחישי-משנה אלה, מוזרים ובלתי-סבירים ככל שיהיו, מייצרת מספר גדול מאוד של אפשרויות. ניתוח כולן, חיפושים בשטח, לפי סדר עדיפויות כזה או אחר, והערכת מהלכי המשך של הצד או הצדדים יוזמי החטיפה וסבירותם, הם מטריצה ענקית שהסיכוי לפתור אותה תוך זמן קצר נמוך מאוד; אנו חייבים להבין שיד המקרה כאן היא היד עם הג'וקר.
מכאן, שאם אנו מניחים ובצדק שהסבירות לשת"פ עם הרשות בפעולת החטיפה נמוכה מאוד, ישראל חייבת להערך למתן תשובה אפקטיבית לתרחישים אחרים, שתגדיל את הסיכוי שאם החטופים בחיים הם גם ישארו בחיים, ואם הם כבר אינם בין החיים, המשבר מול הרשות שהוגדרה ע"י הממשלה כאחראית לחטיפה, יהיה בלתי הפיך בין היתר משום שיכלול צעדים מדיניים בלתי הפיכים. וכמו-כן, יכלול הפעלה של תשתית שלימה ואפקטיבית כנגד כל אירוע חטיפה בעתיד היה ויעלה על דעתם של הרשות, שותפיה הערבים או יריבה הפוליטיים.
בניתוח האפשרויות העולות מהתרחישים הנ"ל נוטה לקבל תרחיש לפיו בוצעה החטיפה מתוך שיתוף פעולה בין הרשות לחמאס והארגונים הקיצוניים המסונפים אליו:
- היא מתנהלת בחיסיון גמור משום שזו הדרך האפקטיבית ביותר להערכתם להכין את ישראל לשלם מחיר.
- היא אינה נותנת לאף אחד מהם יתרון יחסי חד-צדדי לקראת המאבק על השלטון.
- היא מהווה "עונש לישראל" על ביטול הפעימה הרביעית.
- היא עולה בקנה אחד עם המדיניות הקובעת שישראל מבינה רק כוח, ששותפים לה גורמים בכירים בשני הצדדים.
- היא מאפשרת למחמוד עבאס לדבר כפי שהוא יודע בשני קולות - פעם לגנות את החוטפים, ופעם שניה להאשים את ישראל בניצול לרעה של החטיפה לפגיעה ברשות במזיד.
- היא מחזקת את הטיעון הקבוע שמנסה לסרס את ישראל בטענות שהחזקת עצירים ואסירים לתקופות ממושכות מייצרת תמריצים לפעולות נקם ובכלל זה חטיפה.
- היא מעכבת כל סיכוי לחידוש המו"מ המדיני בכללי משחק אפקטיביים - בשיחות ישירות, ללא תנאים מוקדמים, ומתוך הבנה שפשרה היא פשרה ולא כניעה.
ולבסוף, בתמיכה אמריקנית ואירופית, שלא ממש מעוניינות שסוגיות החטיפה של ישראלים, מקדמים לעבר נקודת "חוסר הסבלנות" של ידידיה שתאפשר מחמוד עבאס להמשיך בדרך החד-צדדית לקידום מדינה פלשתינית בשלבים "על אפה ועל חמתה" של ישראל.
מוטב לישראל שתתכונן לאפשרות זו ולנגזרות קרובות אליה, ותכין את התשובות האופרטיביות שלה למקרה שחרף הסבירות הנמוכה שיש לאפשרות זו על פניה, ברובד של התחכום האסטרטגי והתחבולני, היא אולי הטובה ביותר לערבים כיום, אלא אם תסוכל ע"י תגובה ישראלית אפקטיבית, מהירה ונחרצת.
לדעתי, תגובה מדינית מסוג זה היא בתחום הסיפוח של בקעת הירדן, גושי ההתישבות או שניהם, ולו במחיר משבר ממשלתי ובחירות חדשות.
תגובה נגד אסטרטגיות חטיפה היא בראש וראשונה הפעלת המלצות וועדת שמגר, ביטול כל ההסכמים הקודמים לשיחרור חטופים למן ימי רבין העליזים, דרך כליאתם מחדש של משוחררים עד ריצוי עונשם המלא. הפעלת עונש מוות מותנה לרוצחים היה וניסיון חטיפה יסתיים במות אחד או יותר מהנפגעים. הרעת תנאי הכליאה של עצירים ושפוטים. סיכולים ממוקדים נגד חוטפים ושולחיהם, ואפילו חטיפות-תגמול של פעילי טרור, מנהיגיהם, מפקדיהם וגיבוריהם.
הקופסאות המחשבתיות בהן השתמשנו עד כה, נרקבו וקרסו. הסד-המשפטי אליו הוכנס בכפייה כושר ההתמודדות של ישראל במלחמת טרור פשט את הרגל, הרפיסות השלטונית שלנו אינה מספקת יותר את ההגנה שלה זכאים אזרחי ישראל - הגיע הזמן לשידוד מערכות כולל. אם העולם אוטיסט לאי-צדק שנעשה לישראל, צריכה ישראל להיות חרשת למחאות של העולם ועוד יותר לצביעות לפרסטרוסקופיה הוירטואלית של קואליציית השמאל למען מחמוד עבאס.