שר השיכון והבינוי
אורי אריאל בתוכנית הבוקר אצל
אילה חסון ברשת ב' השתמש במשפט: "הקם להרגך השכם להרגו" כחלק מאידיאולוגיה שבה הוא מאמין ומשתמש במציאות שבה הוא נמצא וחי.
אבל מה משמעות המעשה? המשפט הקם להרגך השכם להרגו בא להמחיש את הצורך והנזקקות של מי שמרגיש רדוף והוא מותקף על-ידי האויב שבא להרגו, בהגנה עצמית שמטרתה להרוג את האויב כדי לא להיהרג.
איך להימנע מלהגיע למצב הזה? כדי להימנע מלהגיע למצב זה אל תגרמו לכך שיהיו לכם אויבים שירצו להרוג אתכם, ואז לא תצטרכו להרוג את האויב כדי להגן ולשמור על עצמכם, כי אז לא יהיו לכם אויבים.
כלומר, המצב האידיאלי הוא להיות נטרלי ולא לשייך את עצמנו לאף קבוצה.
למה? כי בן האנוש השלם שייך למין האנושי, שאמור להיות כחלק מקהילה אחת הומוגנית, מעצם ההתבדלות לקבוצות ולמחנות המעשה משקף אישיות שהיא אינה שלמה, שצריכה וזקוקה לתיקון האישיות.
מי שמגיע למצב שבו הוא צריך להרוג את מי שקם להרגו, יצר לעצמו מציאות שמשקפת וממחישה לו, לרוב המעשה נעשה שלא במודע, את רגש הפחד שגורם לו להרגיש רדוף על-ידי אויב.
כלומר, אם מישהו בא להרוג מישהו אחר, כול אחד מהמעורבים משמש לשני כהשתקפות, כמראה, כי האירוע משקף לכול אחד מהמעורבים מי הוא ומהי אישיותו.
ממה נובעת התנהגות זו? התנהגות זו נובעת כתוצאה מפרוש שגוי לרגשות הפנימיים שבנו. כלומר, אם אני מפחד, אני מפחד אך ורק מעצמי, ואם כתוצאה מרגש הפחד אני מרגיש רדוף, אני רודף אך ורק אחרי עצמי. למה? כדי לענות על השאלה הזו רצוי להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שבנו שגורמים לנו להרגשה הטובה, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר המיני, ועוד.
ההרגשות השליליים שבנו שגורמים לנו להרגשה הרעה, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כיום האישיות הרגשית שלנו חיה בנדנדה, בזיגזג רגשי, שנעה בין הרגשות החיוביים הטובים לבין הרגש השליליים הרעים, וההפך.
התנהגות רגשית אמוציונלית זו גורמת להזיות, מחשבות, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ולכול אותן בעיות אישיות ועוד. כתוצאה מכך אנחנו מבולבלים ומתנהלים כסהרוריים בחיינו.
הרגשות החיוביים וגם הרגשות השליליים הם רגשות שרק אנחנו מרגישים אותם.
כלומר, הרגשות הם בגופנו, בתוכנו והם אישיים, אינדיבידואליים.
כתוצאה מחוסר ההבנה ופרוש שגוי לרגשותינו, אנחנו מייחסים את הרגשות לכול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו או דמיוניים, אבל רק לא לעצמנו.
כלומר, אם אני אוהב אני אוהב אך ורק את עצמי, מה שאני עושה אני מייחס ומשליך את רגש האהבה שנמצא אך ורק בי, בגופי, שרק אני מרגיש אותו כלפי גורם חיצוני לי אחר, מה שנעשה מתוך חוסר הבנה וחוסר מודעות עצמית.
אם אני מפחד אני מפחד אך ורק מעצמי, אני מייחס ומשליך את רגש הפחד שנמצא אך ורק בי, בגופי, שרק אני מרגיש אותו כלפי גורם חיצוני לי אחר, מה שנעשה מתוך חוסר הבנה וחוסר מודעות עצמית.
ככה אנחנו מתנהגים גם עם כול הרגשות הפנימיים שבנו.
כתוצאה מרגש הפחד שבי אני מרגיש רדוף, מה שאני מייחס כלפי גורם חיצוני אחר, שהופך להיות היריב והאויב שלי.
התנהגות זו יוצרת מציאות שבה יש אויב, שרודף אחרי ורוצה להרוג אותי, כשבעצם הוא משמש לי כהשתקפות לאישיות הלא שלמה שלי שזקוקה לתיקון.
מהו התיקון? כדי להבין איך לתקן את עצמנו את אישיותנו, רצוי להבין מהי זהותנו האמיתית ולהתחבר אליה, תיקון זה יוביל אותנו להירגע ולהעלמו של האויב שרודף ורוצה להרוג אותנו.
זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
הרוגע הפנימי יתאפשר לנו רק כאשר נפסיק את ייצור אותם הרגשות הפנימיים שבנו, שהם גם החיוביים וגם השליליים, שגורמים לנו להתנהגות הזויה ולא שפויה, וכדי לממש זאת רצוי להבין, לרצות ולבנות את היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיק, כי אז הרגשות ימשיכו להיות קיימים בתוכנו.
אישיות מתוקנת זו תאפשר לנו ליצור מציאות שבה אין יריבים ואויבים שרוצים להרוג אותנו.
אישיות מתוקנת זו לא תיצור לעצמה ותכניס את עצמה למציאות שבה, הקם להרגך השכם להרגו, אישיות שמקפת את הרוע שבנו.
מסקנה: הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
לרגשות הפנימיים שבנו החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי לנו.
פרוש שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, גורם לנו לחשוב ולדמיין שיש לנו אויב, שרודף אותנו ורוצה להרוג אותנו, והמציאות משקפת ומוכיחה זאת.
סיכום: אישיות רגשית, אמוציונאלית, היא אינה זהותנו האמיתית, כתוצאה מכך אנחנו מפרשים את המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן שגוי, שהוא אינו שפוי.
אישיותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, ללא ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, לא החיוביים ולא השליליים, מה שמאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, ולפרש את המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן ברור יותר, שפוי יותר.
אישיות רגועה אינה מפחדת והיא גם לא תרגיש רדופה, ולכן גם לא יהיו לה אויבים.
המסר במאמר: אישיות מתוקנת שהיא רגועה אין בה רוע, ולכן היא לא תיצור לעצמה מציאות שבה הקם להרגך השכם להרגו.
