הורים יקרים, אני מסמיככם להתפלל בשמי.
הקב"ה לא עובד אצלנו ניסחה זאת אמו של נפתלי, באופן שאיש לא ניסח טוב יותר לפניה. ואני אומר לשמאל שמקשיב: השטחים והמתנחלים אינם סיבה לכלום, יש סכסוך, ועד אשר הצדדים לא ישכילו לפתור אותו, תמשיך המלחמה, ובמלחמה, בייחוד כאשר מן העבר השני יש גם חולי נפש, גם אנו נמשיך לסבול.
בכל אסון, בכל אירוע קשה, קמים לנו מחשבי החשבונות ומחפשים אשמים.
קבוצת סוחרי האלילים מחד אנו מוצאים את סוחרי האלילים אשר מתווכים לנו את האליל שלהם ללא כל הסמכה שלנו, ובפיהם כל מיני קשקושי ביצים על שכר ועונש, מזוזות, חקיקה אנטי דתית ועוד כל מיני שטויות במיץ עגבניות, המעידה על אפסות דעתם, ועל תמימות חסידיהם השוטים.
קבוצת ה"כיבוש" או קבוצת "67" מן העבר השני יש לנו את אלה שקמו על צד שמאל, חלקם עושים זאת בשביל כסף, הרבה כסף, אצלם יש אוצר מילים מוגבל ובייחוד אוצר חשיבה מאוד מצומצם, משהו כמו "כיבוש" "הכיבוש משחית" ו "קווי 67" הם לא מגיעים אף פעם למשפטים מורכבים בני 3 מילים ויותר ואף חוזרים תמיד על ה "כיבוש" "הכיבוש משחית" ו "קווי 67" - זה מאוד מקל עליהם את ההתמודדות עם הביקורת, כי גם התשובות שלהם לביקורת היא "כיבוש" "הכיבוש משחית" ו "קווי 67" (אך הקפדה על גיוון סדר המילים)
תאומים דומים אך לא זהים הראשונים, מתווכי האלילים, אצלם כל אירוע שלילי נובע מנקמת האליל, אצלם כל אסון הוא תוצאה של עונש שהטיל האליל שלהם על הציבור, ומטרתו לתקן את הדרך, בעיקר של אלה שאינם מאמינים בתיווך החולה של המתווכים האלה; לעומתם קבוצת 67 משתדלת להתרכז רק באסונות ואירועים הקשורים לסכסוך, אך כמו כל תופעת עדר אלילית, הם גם יגיעו לשם, כלומר השטחים יהיו בשליטת ישראל עוד מספיק שנים, כך שמספיק כסף יגיע לכאן מאירופה, על-מנת ללכלך עוד ועוד את (העדר) מחשבת השמאל כך שהכיבוש יהיה אשם גם בתאונות הדרכים.
גם בתאונות דרכים נפגעים נערים ותאונות דרכים, שמפילות הרבה יותר חללים מחטיפות, תאונות דרכים שהגדרתם מכת מדינה היא הרבה יותר ראויה מאשר החטיפות, איך נלחמים בה?
מזוזות זה טוב לכיס של כותבי המזוזות, ולמי שמאמין שחובה לקיים את המצווה הזו, אך מזוזות לא מסדרות את הראש לנהג שיכור, לפחות לא ידוע על כך עדיין, בתאונות דרכים יש אשמות תורמות של בני אנוש, של תקינות הרכב ושל תנאי הדרך - אנו נאשים נהג בגרימת תאונה לא על-פי רוחב הכיפה על ראשו, לא על-פי מקום מגוריו, וככל שתנאי הדרך ניתנים לתיקון או כללי זהירות מחייבים שינוי ואשר נלמדו מהאירוע, הרי שוודאי שחובה עלינו ליישמם מכאן ולבא, וחובת הציבור היא לגמרי משנית כאן לעומת חובת השלטון, הציבור הוא סתגלן, אם הממשלה לא נותנת ביטחון/בטיחות, הציבור לא יכול לקחת את החוק לידיים, ואז הוא חי בלי ביטחון/בטיחות.
ובמעשי טרור נפשעים מן הסוג הזה של חטיפה, רק רשע בן רשע, או כסיל בן בנו של כסיל, או כאמור סופר סטיפות,יכול לחפש רשלנות תורמת בדיעבד של הקרבנות, או של מקום מגוריהם, או של סיבה פגאנית אלילית אחרת.
חולי פרסום וזרם הגולד כל אלה המחפשים אשמים הם לטעמי מחפשים פרסום, בכל רגע שלאחרים קשה, והעם מתאחד, הם יודעים שהשמעת קול צורם החורג מן השורות, תביא אותם לכותרות, תיתן פומבי למחשבתם החולה, התורות החולניות האלה גם מנופחות בכסף, כך שזה גם מאוד כדאי לשחות בזמנים האלה נגד הזרם, כי בחלק מהמקרים מטילי הזהב נכסים ישר לכיס. זרם הגולד.
נפיחות של בקר - 18% מגזי החממה אנו רגילים לחשוב שזיהום האוויר בעולם נגרם מכלי רכב, וארובות עשן של תעשיה, כן, זו האמת אך לא כל האמת, 18% מכלל גזי החממה הנטענים כמסוכנים להמשך קיומו האקלימי היציב של כדור הארץ הם גזי חממה הנוצרים מנפיחות של בהמות (האגזוזים של בהמות תורמים נתח גדול יותר של גזי חממה מהתרומה היחסית של צינורות המפלט כלי הרכב) הרבה כסף מושקע בצמצום נפח הנפיחות הנפוח של הבקר ו/או שינוי הרכבהגזים בו.
לעומת נפיחות הבקר, הנפיחות האנושיות האלה, לא עושות כלום לשכבת האוזון, גם הן כמו נפיחות הבקר, נוצרות בעיקר אצל אנשים המעלים גרה, וטוחנים אותנו שוב ושוב עם אידיאות עקומות וחסרות כל בסיס, ולכן הנפיחות האלה מאוד מאוד לא נעימות לחוש הריח, אך נפנוף קל והריח חלף, נפנוף קל והריח חלף.
אני מסמיככם להתפלל בשמי הורים יקרים, גדלות נפש היא תיאור קמצני מאוד של תגובותיכם ושל מעשיכם מאז נחטפו ילדיכם על-ידי אנשים שנבלות טרוריסטיות היא מחמאה עבורם, יש בסכסוך הזה יהודים וערבים, עמיתים וטורפים, הקו הירוק מת, הוא ודאי לא חי בלבבנו, הוא ודאי לא חי כגורם המפריד בין אחים לדם,ליזע ולדמעות, גם גודל הכיפה, אורך הפאות, אינו מפריד בינינו, אנו עם אחד, איש אחד, העומד כעת לימינכם, בדיוק כפי שאתם הייתם עומדים לימין ההורים של שלושה ילדים מרמת אביב לו הם היו נחטפים.
אני לא אחרתט לכם כאלו אני מתפלל לעניין כלשהו, אינני מאמין בכוחה של תפילה, יש לי ציפיות ותקוות שבניכם ישובו בשלום הביתה, אך תפילה ואני לא הולכים ביחד, אני אולי איש של מילה, אך אינני איש של תפילה. לעומת זאת אתם, אתם שמאמינים בכוחה של תפילה, מוסמכים בזאת להתפלל בשמי, ובשם כל עם ישראל השפוי, זה שמתפלל וזה שלא, כי אולי בכל זאת אתם צודקים, אולי בכל זאת מישהו מקשיב למעלה, ומדוע שלא ישמע גם את קולנו?, ולו בעקיפין?, אם לא יעזור, ודאי לא יזיק.
חזקו ואמצו - כולנו עמכם.
מרגע שנחטפו,ועד שישובו, ילדיכם הם ילדים שלנו בדיוק כמו שלכם, אנו לא מכירים אותם כמותכם, אך אנו אוהבים אותם כמותכם, אנו אוהבים אותם כאילו היו ילדינו, בשר מבשרנו, ואין מדובר בטפטוף של בודדים, כולנו חלק מקבוצה מאוחדת ומלוכדת האחראית ומחויבת לחבק אותם, לחזק ואותם במקום שביים, לחזק ולחבק אתכם ברגעי מצוקה אלה, לעשות את כל הניתן על-מנת להשיב את ילדיכם הביתה בשלום. דרכו של העם היהודי לדורותיו היא ערוב של דמעה ורינה, של בכי ושירה, הימים האלה הם ימים קשים, קשים מנשוא, ואינכם לבד - הרוב המכריע שלנו אתכם, ועם ילדיכם.
