דעת תורה התבטאותו של
הרב שלום כהן, מנהיגה הרוחני החדש של ש"ס, בגנות המכללות החרדיות לנשים, שעלתה לאחרונה לכותרות, עוררה ביקורת ציבורית כמעט מקיר לקיר.
ואולם ראוי להבהיר כי הרב אינו מתנגד עקרונית ללימודים אקדמאיים לנשים, שנועדו להכשרה מקצועית, ואם אינני טועה אף תמך בהקמת המכללות החרדיות. הבעיה היא שהגיעו אל הרב תלונות, שלא תמיד המכללות עומדות בתנאים שנקבעו להן לגבי כשרוּת המרצים וכשרוּת חומר הלימודים מבחינת התאמתם להשקפת התורה. לדבר יש השלכות שליליות על אורח החיים החרדי של הנשים ושל משפחותיהן. מכאן נובעת התנגדותו של הרב למכללות.
כל הדיבורים הנשמעים מפי מומחים מלומדים, שמדובר בהתבטאות פוליטית לחיזוק מחנהו של דרעי, אשר מינה אותו, הם חסרי שחר. הרב, שאין לפניו אלא ד' אמות של הלכה, הוא האישיות האחרונה שאפשר לחשוד בו בנטיות פוליטיות. ובכלל, העובדה שיפה דרעי מנהלת בעצמה סמינרים אקדמאיים, מפריכה טיעון זה.
הגפרור שהצית להבה עכשיו זה רשמי: השריפה הגדולה בירושלים נגרמה, כפי שפורסם, לא בגלל הצתה אלא בגלל רשלנות של מבקרים שהשאירו גפרור בוער. להזכירכם, גם השריפה בכרמל, הגדולה ביותר בתולדות המדינה, נגרמה מסיבה דומה.
אז מה לעשות? לדעתי יש להתקין מצלמות ביערות, שהם בעיקר מוקדי השריפות, והמבעירים הרשלנים, שישאירו בשטח בדל סיגריה או גפרור בוער, שיילכדו בעדשת המצלמה, יוטל עליהם קנס כספי גבוה. אל הישראלים, כידוע, מדברים דרך הכיס, שהתגלה כמקור הרתעה אולטימטיבי. וכך המבקרים ייזהרו שלא להבעיר את השטח בגלל רשלנות.
וּבא ליערותינו גואל.
לא זמין יש לברך את מועצת הכבלים והלווין על הטלת הקנס הגבוה על חברת 'הוט' בגלל זמני ההמתנה הארוכים של לקוחות למענֶה. נותר רק לקוות שהדבר יביא לייעול השירות לא רק ב'הוט' אלא גם בחברות אחרות.
הגיעה השעה לקצר בחוק למינימום את זמן ההמתנה הטלפוני לנציג שירות, ובמקרה של קווים עמוסים, לבקש מהלקוח להשאיר את מספר הטלפון שלו, והנציג יחזור אליו לכשיתפנה, כפי שנוהגת כל חברה שמכבדת את עצמה.
גישה זו מצביעה על התייחסות חיובית ללקוחות ולזמנם היקר, השווה כידוע כסף, ותורם לתדמית החברה.
לא ייתכן שבעידן הדיגיטלי, שבו מענה טלפוני מהיר הוא חלק בלתי נפרד מהשירות, זמן ההמתנה על הקו אורֵך לא אחת למעלה ממחצית השעה (שבמונחים מודרניים נחשב נצח) וגורם לעוגמת נפש רבה ללקוח. דומה כי דמי השירות הם די גבוהים כדי לאפשר את זמינוּת נציג השירות לצרכן. וּבא ללקוחות בציון גואל.
לתשומת לב חברי הכנסת.
לא למסע ראוי להפסיק את מסע בני הנוער למחנות השואה. זאת לא רק מסיבות חברתיות כדי לא להפלות בינם לבין התלמידים חסרי האמצעים שאין באפשרותם מבחינה כלכלית להשתתף במסע, אלא לא פחות מסיבות מוסריות.
לא סוד הוא שעבוּר רבים מבני הנוער מהווה המסע הזדמנות לפורקן יצרים. יתרה מכך, כפי שפורסם, תלמידים - ולמרבה ההפתעה גם מוריהם (דוגמה אישית?) - גנבו ללא בושה פריטים ממוזאון השואה. איפה החתול שישמור על השמנת?
התנהגות עבריינית זו, מעֵבר להיותה בלתי מוסרית, פוגעת בקורבנות השואה וגורמת לחילול השם. יש אפוא להקנות את מורשת השואה בבתי הספר במסגרת תוכניות הלימודים, ולצורך המחשת הנושא להסתפק בסיורים במוסדות 'יד ושם'.
לעומת זאת, את הביקורים במחנות המוות רצוי לערוך במסגרת משפחתית אותנטית בהשתתפות ניצולים, בניהם ונכדיהם, מבְלי הקניית ההשפעה החברתית השלילית.
איפה הצפרדע? פורסם שעיריית ירושלים תיגברה לאחרונה את מערך הניקיון בבירה, בכוח אדם ובציוד כלי ניקיון.
בעוד העירייה משדרגת את מערך התברואה בשכונות מסוימות, איך זה שישנם רחובות, שבהם אין אפילו פח אשפה אחד לרפואה, ותושביהם נאלצים לכתת את רגליהם עם שקי האשפה דרך מספר רחובות, עד לצפרדע המיוחלת כדי להשליך את אשפתם? ושכונת זיכרון משה הוותיקה כמשל.
גם אם מדובר ברחובות צרים, שאין למשאית זבל גישה אליהם, אין צורך ב'צפרדע' רגילה. אפשר להסתפק במכולה קטנה או שתיים בתחילת הרחוב ובסופו, שאנשי התברואה יפַנו בכל יום. וּבא לאשפתם גואל.
האם כאזרחים שומרי חוק ומשלמי ארנונה הם אינם זכאים לכך?
פסוקו - עיר בהפסקה פוליטיקה או לא, ברכות ל
גדעון סער, שומר שבת, על סגירת המרכולים בשבת בתל אביב. אז מי אמר שהיא עיר ללא הפסקה?
