את ילדותי בחיפה העברתי כשאוטובוסים של אגד הסתובבו בעיר חופשי בשבתות. יתרה מזה, בסופי שבוע היה גם קו מוניות שירות 24 שעות ביממה.
בזמנו, זה נראה שירות חיוני לאוכלוסייה, כשחפצת ללכת לים בשבתות שאוטובוס יסיע אותך.
מה היה רע? התחבורה בשבת נמנעה מראש מלהכנס לשכונות הדתיות. כל צדיק חי באמונתו, ויתרה מזה, גם כיבד אותה.
אני גם יודע בוודאות שחיפה בשנות השישים הייתה דוגמה חריגה. בשל חוק הסטטוס-קוו בערים אחרות נמנע השירות הזה לתושבים. בשל אותו החוק יש חנויות פתוחות בת"א, או מרכזי קניות שוקקים מחוץ לערים. למי זה מפריע בכלל?
גם אצל הקתולים באיטליה וספרד, הכל סגור בימי ראשון בשל אותה כפיה דתית. לא חייבים לחקות כל דוגמה רעה.
כפייה דתית האיש הדתי לא יקנה בשבת. האיש הדתי אסור לו למנוע ממי שחפץ בכך לשתות קפה ועוגה באיזורים המוגדרים כחילוניים. וגם להפך. אסור לכפות את "חוקי החילוניות" על האוכלוסייה השומרת השבת כהילכתה, על-פי השקפת העולם שלה.
מדוע זה
גדעון סער מזדעק לפתע נגד מרכולים הפתוחים בת"א בשבת? הן זו אינה תופעה חדשה.
האם עלי להניח ששינוי בהשקפת עולמו האישי דוחף אותו כעת לנסות לכפות את העדפותיו על כלל האוכלוסייה? או שמא מדובר רק בפריימריז הצפויים בליכוד? זו הסיבה האמיתית להתעוררותו הפתאומית, תוך קריצה למסורתיים שבחברי התנועה?
אם כן-מדובר כאן במפורש בכפייה דתית.
יעל דיין בביקיני על חוף הים בטיילת ת"א – זו הדוגמה הרעה, כי מפורשות – יש באקט הזה רצון להכעיס. אבל גם להפך.
ת"א אינה עיר מיובשת בשבתות, כפי שאדמורי בני ברק חולמים בלילות.
אגב, לחלום... המותר בשבת או שגם זה יחשב ל"עבודה"? ועוד לא הזכרתי "עבודה אחרת"...
