"אָרוּר הָאוֹמֵר: נָקֹם!"

האמונה והתפילה, שהילדים שנחטפו יחזרו לחיק הוריהם, התנפצו. הם נרצחו בדם קר לאחר שעלו לטרמפ, ככל הנראה זמן קצר אחר חטיפתם. המפגש הכואב עם תלולית עפר, בה נטמנו עלומים נקיים של שלושה נערים מעלה את הקריאות לנקם. ואל מול קריאות אלו אני מגיב כמו המשורר בשנת 1903 - "אָרוּר הָאוֹמֵר: נָקֹם!". מול מסקנות מיידיות להיכנס בהם, בכל הכוח, נשנן לנו את תגובת המשורר, שניצב אל מול מראות שחיטת עשרות חפים מפשע בקישנב בשנת 1903: "וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נָקֹם! נְקָמָה כַּזֹּאת, נֲקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא בָּרָא הַשָּׁטָן..." נקמת שלושה נערים טהרי חלומות גם כן עוד לא ברא השטן. מול מסקנות מיידיות להיכנס בהם, בכל הכוח, נשנן לנו את ההוכחה המכאיבה למגבלות הכוח, שלמרות שליטה הרמטית של שירותי הביטחון, צבא, משטרה ומג"ב בשטח, אחרי 19 ימים קשים מנשוא, בעיקר למשפחות קרועות מגעגועים ליקירים אהובים, זה נגמר בגופות. מול מסקנות מיידיות להיכנס בהם בכל הכוח נשנן, נחזור ונשנן, שללא פתרון מדיני אין תכלית ואין תוחלת. נשנן לעצמנו יום-יום, כי הכיבוש נכשל, ויותר משהוא נכשל הוא גם מכשיל. אני נושא תפילה, שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון לא יוציאו את ישראל לפעולות נקם, אלא יאמצו את מה שהם כבר יודעים, שללא פתרון מדיני של הסכסוך הישראלי-פלשתיני אנו מעלים את חיינו על שרטון של אימה ומרחץ דמים בלתי פוסק. ופתרון מדיני מחייב מנהיגות אמיצה.