אין מילים המסוגלות לבטא את הכאב שמשפחות החללים מרגישות. הבשורה המרה פלחה את לבם, שברה את זיק התקווה שעוד נותר בלבם השבור. עם שלם עקב אחר החדשות, התפלל וביקש רחמי שמים על העוללים שלא חטאו. ובכל זאת, חללי הטרור הפונדמנטליסטי מוטלים אל מול עיני האומה הדומעת. אין זו דרכו של עולם שהורים קוברים את ילדיהם. בני אדם מתורבתים אינם מסוגלים להכיל התנהגות של בני חושך הרוצים לזרוע הרג והרס. ובבקשה, אל תכנו "חיות" או מיני כינויים הפוטרים אותם מאחריות למעשיהם. מותר האדם מן הבהמה נאמר במקורות ואסור לשכוח זאת. אלה בני אדם שבאו לעולם כדי להחריב בני אדם אחרים, ילדים, נשים וטף. אלה בני אדם שמוחם נשטף על די אינדוקטרינציה דתית המקדשת מוות ומבטיחה גן עדן לרוצחים. הם מאמינים בצווי מוות והרס מבית מדרשם של פנאטים המטיפים להתנהגות שיש בה סממנים רבים של תורת האבולוציה דרוויניסטית.
ולמרות זאת, הם בני אדם, בשר ודם, המבצעים את הנורא מכל בהיותם בני אדם. חיות לא ניתן להאשים בשיקולים זרים. חיות פטורות מאחריות פלילית ומוסרית. ולנו אסור לפטור את הפאנטים הללו וכל הארגונים האיסלאמיים הרדיקאליים מאחריות למעשיהם. אז, בבקשה תפסיקו לכנותם חיות. אל תקלו עליהם, ומתוך שהם בני אדם, יש להחמיר במאבק נגדם.
"ההצגה" חייבת להימשך וגם עלינו, בני האור ומקדשים את החיים ומבכים מוות, מותר להתאפק ולא כל דר המותר בימים רגילים ראוי ורצוי לומר היום, כעדיין החללים לא הובאו למנוחת עולמים. התגובה הרגשית של הציבור מובנת, טבעית. הדם רותח והבטן מתהפכת לנוכח הזוועה האיומה שנתגלתה לעיני האומה המדממת. לא זה הזמן לפתוח את תיבת הפנדורה, להתחיל ולהציע הצעות כאלה ואחרות, אולפני טלוויזיה שאין בהם מקום לכה הרבה מומחים ולכה מעט אמירות חכמו, כי גם לתובנות מעמיקות יש צורך בזמן מינימאלי. ברם ה"הצגה" חייבת להימשך, הרייטינג מתחייב. לא עוצרים לרגע. הקבינט מתכנס וכל הנאמר בו נמרח על דפי העיתון או על מסכי הטלוויזיה. שוב ושוב אותן תמונות מיום אתמול ושלשום, ושוב פרשן ושב מומחה שאין בידיהם כדי להשכיל את הצופים המרותקים, אך כאמור השידור המרתוני חייב להימשך. והמשפחות שומעות, וקרובי המשפחות קולטים עוד אמירה ועוד משפט מתריס, ועד וויכוח לגיטימי לחלוטין אך לא בתזמון הנכון.
פוליטיקאים מפרטים תכנות אופרטיביות והם יודעים, בוודאות, איך לרסק את הטרור, איך להעניש, מה הדוקטרינה האסטרטגית שיש לאמץ. הבעיה היא שכל מה ששמענו כבר נאמר כי לדאבון לבנו, הארץ הזו כה מורגלת באירועים מן הסוג שאנו חווים. האחדות נוצרה לשבועיים ומחצה בקרב העם שהזדהה לחלוטין עם כאב המשפחות החטופים ונשא תפילה לחזרתם הביתה, תמה לפתע באולפני החדשות. הטחת האשם אלה באלה, מהלכים שי לנקוט או להימנע מהם, כל אלה כשעדיין הגופות במכון הפתולוגי. זה פשוט מגעיל, דוחה, ומעל הכל מכאיב. לא, אף אחד לא חשב שמפגן האחדות עם המשפחות המוטרפות מכאב ודאגה לגורל ילדיהן נוגע גם לפתרונות. אף אחד לא השלה את עצמו שהוויכוחים בינינו ייעלמו כלא היו וימות כבר כאן.
תזוכרת מקברית ומשהו יותר אישי שאולי ימחיש את הגרוטסקה במלוא התגלמותה. שעה קלה לפני שכל כלי התקשורת כבר אמתו את כל השמועות שרצו ברשתות החברתית, בעודי רץ את ריצת הערב המאוחר בטיילת בישוב בו אני מתגורר, קיבלתי הודעה המאמתת את כל השמועות. דקות ספורות לאחר מכן, בתזמון בלתי מוסבר, הצטלבה דרכי עם דרכו של איש יקר הנושא על כתפיו משא כבד מאוד: אשתו ואם ילדיו חוותה את אובדן בעלה הראשון ושני ילדיה בפיגוע קשה ביותר מלפני כמעט 35 שנה. הרוצח הנתעב שוחרר באחת העסקות. זו הייתה עבורי תזכורת מקברית למה שחווים אלה החיים כאן. לא יכולתי להימנע מן המסקנה שמה שהיה הוא שהווה. אשקר אם אומר שלא עברה בי גם המחשבה שיתכן שזה גם מה שיהיה.
דווקא מן המקרה המזוויע הזה שאני זוכר אותו היטב כמו גם מקרים רבים אחרים שקרו בישוב בו מתגורר, התחזקתי בעמדתי שלאדם כוחות נפש שלא יאומנו. גם אומה מצווה לאסוף את עצמה, לכלכל את צעדיה בתבונה ולא להיגרר לעד אחר רגשות בלבד. ולפעמים אפילו רצוי לשתוק כי גם לשתיקה יש מסרים בלתי מבוטלים. תנו למשפחות להתאבל בשקט, לקבור את יקיריה ולבכות את אובדנן. הפסקת אש בוויכוחים וההתלהמות לא תזיק לאף אחד.
