בתגובת ראש הממשלה לרצח שלושת הנערים ז"ל הוזכר השטן. ציטוט "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן, וגם לא נקמת דם של נערים צעירים וטהורים - שהיו בדרך הביתה לפגוש את הוריהם - ולא ייראו אותם עוד", אבל מיהו השטן? והיכן הוא שוכן? והאם קיים שטן? השטן מתואר כדמות בדתות ובכתות, שתפקידו לייצג ולגלם את התגלמותו של הרוע בפני האלוהים.
השטן מוזכר כנציגו של האלוהים, כשאלוהים מגלם את הדמות הטובה.
השטן מוזכר בכתובים גם כדמות הרע, כאויב, כמשחית, כהורג, כמשמיד, כשליח לכול העבודות השחורות, וכול זה הוא עושה למען האלוהים הטוב.
השטן מוזכר בכתובים בשמות שונים ומשונים, כמו: שד, רוח, מלאך, יצר הרע, מלאך המוות, אשמדאי, לוציפר, נסיך החושך, האל בעל הקרניים, הלורד של הגיהינום ועוד.
השטן מוזכר בספר תהילים פרק ק"ט וכך כתוב "תחת אהבתי ושטנוני ואני תפילה: וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי, הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו."
בנוסף השטן מופיע כמלאך שיש לו מספר תפקידים כמו, להמית בני אדם בשליחות האלוהים, לקטרג בבית דין של מעלה, להלשין בפני האלוהים על מעשי האדם, לפתות אנשים לחטוא ולבגוד באלוהים הטוב ולאחר מכן השטן מלשין לאלוהים, מתואר כדמות שמתעמרת ומזיקה לבני אדם, כדמות שמייצגת את הדרך לגיהינום ועוד.
אז מיהו השטן ומיהו האלוהים? דמות השטן הרע ודמות האלוהים הטוב הן שתי דמויות דמיוניות שהמציא בן האנוש כתוצאה מהזיה שנובעת מהרגשות הפנימיים שבו, שגורמים לו לדמיין וליצור מציאויות שהן אשליה, ואין לכך כול קשר לזהותו האמיתית ולמציאות האמיתית.
כול המעשים כביכול הטובים של אלוהים והרעים של השטן המתוארים, הם למעשה מעשיו של בן האנוש עצמו שחי בקונפליקט, בניגוד אישיותי עם עצמו, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבו לבין הרגשות השליליים הרעים שבו, אך הוא אינו מודע לכך, ולכן הוא מייחס, משליך, את רגשותיו, מחשבותיו, ודמיונותיו, והתנהגותו הסהרורית לכול מיני גורמים חיצוניים, כשבעצם הכול מתרחש בתוכו, בדמיונו, בתודעתו.
כלומר, דמות השטן הרשע ודמות האלוהים הטוב לא קיימות במציאות האמיתית, הן מהבחינה אבולוציונית קוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
דמות השטן הרע ודמות האלוהים הטוב, ממחישות את הטוב והרע הקיים בבן האנוש, שמייחס את רגשותיו כלפי כל מיני דמויות דמיוניות, כשבעצם הדמיות האלו זה הוא עצמו, אך הוא אינו מודע לכך, כלומר המאמין שקיים בו רגש הרוע וגם רגש הטוב, הוא מגלם בתוכו את השטן וגם את דמות האלוהים.
איך לצאת מהמבוך המוחי הזה? תיקון האישיות, הגאולה האישית מהסבל, היא בהבנה שניתן להעלים את הדמויות הדמיוניות האלו, מצב זה יאפשר לנו להתחבר לעצמנו, לזהותנו האמיתית.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו הם, הרגש הטוב, אהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, יצר מיני ועוד, והם גם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו כמו, רגש הרוע, פחד, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים, אנחנו חיים בזיגזג רגשי, נדנדה רגשית, וכך אנחנו יוצרים לעצמנו את אורח חיינו.
הרגשות יוצרים הזיות, מחשבות שווא, דמיון, הרגשת הנרדפות, קולות פנימיים, הרס עצמי, ושאר הבעיות האישיות שגורמים לסבל רב.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
הרגשות הפנימיים גורמים לנו למצבי הזיה, ולכן אנחנו איננו מפרשים את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית באופן האמיתי, כתוצאה מכך אנחנו מחליפים דמויות כמגוון הרגשות הפנימיים שבנו שמשתנים ואינם יציבים, כשבניהם דמות השטן וגם דמות האלוהים.
מצב אישיותי זה גרם לנו להאמין שהדמויות קיימות, ומכאן נוצרה לה האמונה שאליהם כביכול המאמין פונה, מדבר, מתפלל, אך הדבר הוא אינו כך, כי המאמין פשוט מדבר לעצמו והדמויות הן פרי דמיונו אך הוא אינו מודע.
רק כאשר נלמד מהו הרוגע הפנימי, שזה מצב אישיותי שבו אנחנו לא נייצר ונפעיל את רגשותינו הפנימיים, לא את הרגשות החיוביים שאיתם אנחנו מרגישים טוב, ולא את הרגשות השליליים שאיתם אנחנו מרגישים רע, רק אז נתחבר לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים תעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, ואישיותנו תהיה רגועה ורציונלית, רק אז נבין שאין אלוהים ואין שטן במציאות האמיתית, ואז נגאל את עצמנו מהייסורים הרגשיים שיצרנו לעצמנו בעצמנו.
מסקנה: בגלל שאנחנו עדיין לא יודעים מהי זהותנו האמיתית, וכתוצאה מפרוש שגוי שלנו לרגשותינו הפנימיים, אנחנו חושבים ומדמיינים שקיים שטן, אבל השטן אינו קיים במציאות האמיתית, אלא אך ורק בדמיונו של האיש המאמין בעצם קיומו של השטן.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו ומנהלים את אורח חיינו בהתאם לרגשות הפנימיים.
הרגשות הפנימיים הם גם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, והם גם אותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים אנחנו מכניסים את עצמו למצבי הזיה, וחיים כסהרוריים.
נרקומן שמכור לסם מזריק אותו באמצעות מזרק דרך הוריד למחזור הדם שלו, וכתוצאה מכך הוא מכניס את עצמו למצב שבו הוא הוזה ולכן הוא מסומם.
הרגשות הפנימיים הם גם כן סם, ההבדל היחידי הוא בכך שהנרקומן מזריק את הסם מהחוץ פנימה לגופו, ואילו אנחנו מייצרים את סם הרגשות בתוך גופנו.
כלומר, הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים.
כתוצאה ממצב רגשי אישיותי זה, התחלנו לדמיין שקיים השטן הרע ושקיים האלוהים הטוב.
כשבעצם בגלל הרגש הטוב והרגש הרע שבנו אנחנו גם דמות השטן וגם גם דמות האלוהים.
המסר במאמר: אין שטן ואין אלוהים במציאות האמיתית.
אמונה בשטן אינה משקפת את עצם ההבנה באי קיומו של שטן.
