אחד ממשליו המפורסמים של קרילוב מספר על שני תיישים הנפגשים בגשר מעל הנהר. כל אחד מהם דורש שהשני יפנה את הדרך ויתן לו לעבור ראשון, ושניהם כמובן מסרבים. עד מהרה מתפתח ביניהם קרב, קרניהם מסתבכות זו בזו ושניהם נושרים לנהר.
נזכרתי במשל הזה לנוכח התנהגותם של
אשר גרוניס ו
דורון ברזילי בסוגיית משוב השופטים. איכשהו, שניהם מצליחים לנהוג בצורה מטופשת וחסרת אחריות, בלתי ממלכתית ובעיקר - מזיקה למערכת המשפטית והשיפוטית. העניין הוא, שאם מערכת בתי המשפט ולשכת עורכי הדין ימשיכו להתנגח ויצנחו לנהר, הן יפגעו לא רק בעצמן אלא בציבור כולו.
אם להשתמש בלשון הילדים - וזה די מתאים כאן, לאור התנהגות הצדדים - מי שהתחיל היה ברזילי, שהעביר במפתיע החלטה בוועד המרכזי של הלשכה על חידוש משוב השופטים ב-1.9.14. ייתכן שמאחורי ההחלטה עומדים שיקולים פוליטיים: הבחירות לראשות הלשכה מתקרבות, מעמדו של ברזילי מעורער והאופוזיציה - המונהגת בידי ראשי חמשת מחוזות הלשכה - נושפת בחוזקה בעורפו.
בעצם, לא משנה מדוע ההחלטה התקבלה. היא מיותרת ומזיקה, וכפי שאמרתי כאן השבוע -
היא מתיימרת לבצע סקר אמפירי בלא לעמוד בתנאים הבסיסיים לביצועו של סקר כזה. אבל, וזה אבל חשוב מאוד, היא התקבלה כדין. ברזילי וחברי הוועד המרכזי נבחרו בצורה דמוקרטית, הם קיבלו את ההחלטה בצורה תקינה, והלשכה היא הגוף הקבוע בחוק לייצוגם של עורכי הדין.
תגובתה של מערכת בתי המשפט, בראשותו של גרוניס, נעה על הסקאלה שבין ילדותיות, פאניקה ובריונות. לא חלפו 12 שעות מפרסום ההחלטה, וגרוניס הודיע על החרמה מוחלטת של ברזילי, של הוועד המרכזי ושל כל הגורמים הקשורים לוועד. לא השתלמויות, לא כנסים, לא אירועים, לא מפגשים. שום כלום.
הריב הזה הפך לפארסה כאשר יו"ר ועד מחוז ירושלים,
אשר אקסלרד, נענה לאולטימטום של גרוניס והודיע שברזילי לא יוזמן לטכס פתיחת שנת המשפט; ברזילי הגיב ברומזו שהוא ועוד איך יבוא, ואולי אף יהפוך את הטכס למפגן מחאה נגד גרוניס.
התגובה של גרוניס היא מוגזמת ולא ראויה - ואת זה אני אומר באנדרסטייטמנט. קודם כל, כאמור, ההחלטה על המשוב התקבלה בצורה חוקית ותקינה. להגיב עליה בהחרמה אישית - זה גובל בניסיון להפעיל סחיטה דירקטטורית נגד החלטה דמוקרטית. וכאשר במקביל הנהלת בתי המשפט מדגישה שהיא ממשיכה לשתף פעולה עם מחוזות הלשכה, היא מתערבת בצורה בוטה בפוליטיקה הפנימית של הלשכה. זהו מעשה שלא ייעשה בשום מערכת יחסים בין המדינה לאזרחיה, ובוודאי שלא כאשר מדובר במערכת המשפט.
שנית, גרוניס מתנהג כאן כמו יו"ר ועד עובדים. זכותו להתנגד למשוב, ולגופם של דברים התנגדותו מוצדקת. אבל הוא עושה זאת בצורה היוצרת את הרושם שהוא חושש שהמשוב יפגע בעמיתיו השופטים. כאשר מתנגדים למשהו בצורה עניינית, מנהלים דו-שיח פתוח. אפשר לומר את הדברים בצורה תקיפה, אפשר להבהיר מראש שהשופטים אפילו לא יסתכלו על המשוב. להגיב בחרם פומבי ומשפיל - זה נראה כאילו ההתנגדות אינה לגופו של עניין אלא לגופו של אדם. וחמור מכך: זה נראה כאילו לגרוניס יש סיבה אמיתית לפחד מהמשוב, בצורה הגובל בהיסטריה.
מעבר לכל אלו, ספק רב האם גרוניס בכלל רשאי להתנהג בצורה כזו. רשות ממלכתית מחויבת לנהוג בשוויון ובהגינות. רשות ממלכתית אינה יכולה להחליט שהיא מחרימה מישהו, על אחת כמה וכמה - מי שנבחר כחוק לעמוד בראש ארגון יציג סטטוטורי ופועל במסגרת תפקידו. ומה שמחייב את אחרון הפקידים במועצה איזורית נידחת, מחייב על אחת כמה וכמה את מערכת בתי המשפט ואת העומדים בראשה.
גרוניס לא רוצה את המשוב - בסדר גמור. גרוניס לא מוכן אפילו לנהל מו"מ על הנושא - אולי לא בסדר גמור, אם כי סביר. גרוניס לא רוצה להתחבק עם ברזילי - לא נכריח אותו. אבל גרוניס לא יכול להחרים בעצמו, להורות ל-700 שופטי ישראל להחרים גם הם ולהציב אוליטימטומים. זו אינה התנהגות של נשיא בית המשפט העליון, זו אינה התנהגות של איש ציבור. זו התנהגות של תיש.
