לכבוד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שרי הממשלה וחברי הכנסת הנכבדים, ההנחייה לבדוק אפשרות להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוץ היא צעד הכרחי לבטחונה של מדינת ישראל, אם כי זו מגיעה מאוחר מדי.
לדמוקרטיה יש גבול ויש סייג, כדי שלא תהפוך לאנרכיה.
ישראל היא דוגמה ומופת לשמירה על חופש הדת והשמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות. עובדה היא שהפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית נהנה מהדמוקרטיה בישראל ומתאים את עצמו לתכניה, ומנהיג הפלג הדרומי של התנועה שייח' אברהים צרצור מממש את זכויותיו כאזרח המדינה וממלא את תפקידו כחבר כנסת.
ואילו הפלג הצפוני, שהוא חלק מתנועת "האחים המוסלמים", מפר את חוקי המדינה, מסית נגדה, קורא למעשי טרור ורצח חפים מפשע. הוא שולל את קיומה ומפיץ את הבדותה כי מסגד אל-אקצה בסכנה. ראשי התנועה הצפונית כמו ראאד סלאח וכמאל אלחטיב מתעלמים מכך שבעוד שהמקומות הקדושים לכל הדתות בישראל שמורים ומוגנים, המסגדים והכנסיות במרבית מדינות ערב נהרסים ונשדדים במלחמות העקובות מדם המתחוללות בהן. סלאח ואלחטיב בוחרים גם שלא לזכור כי מדינות ערב, ובראשן מצרים הגדולה, מוציאות את "האחים המוסלמים" אל מחוץ לחוק ומעמידות את ראשיהם לדין באשמה של בגידה ופגיעה בבטחון המדינה - עבירות שדינן מוות.
יש בינינו יפי נפש הטוענים כי אין זה ראוי שמדינות ערב תשמשנה לנו דוגמה לחיקוי, היות שהן דיקטטורות ואילו ישראל היא מדינה דמוקרטית. שוני זה אומנם קיים, אך יש בין מדינות ערב ובין ישראל מכנה משותף והוא הצורך להגן על קיומן ועל שלום אזרחיהן. הגנה עצמית, כמובן במגבלות החוק, אינה רק צורך, היא גם זכות, ובעיקר - חובה.
