בוקר אחד התעורר מר ישראלי והופתע לגלות עובש על קיר האמבטיה שלו. בתחילה הוא חשב שהעובש יעבור לבד. אך משלא קרה כך, נטל מר ישראלי מטלית וניגב את העובש. לאחר מספר ימים נדהם מר ישראלי לראות כי העובש חזר ואף התפשט עוד יותר. מר ישראלי לא התעצל, נטל סמרטוט ספוג באקונומיקה ושפשף את העובש. אך לאחר מספר ימים שב העובש הסורר לתפוס את מקומו על קיר האמבט. ויהי יום ראשון, ויהי מוצאי שבת - שבוע ראשון.
שב מר ישראלי וחיטא את מקום הופעת העובש, ויצמח העובש תאים חדשים בכל פעם מחדש. ויעצב מר ישראלי אל ליבו ותרד אשתו לחייו ותציק לו על כשלונו בטיפול בעובש העיקש. מר ישראלי לא נשבר והחליט לעשות מעשה. קנה חומר קוטל עובש, ניקה את הפטריות השחורות והרעילות והשמידן וצבע את כל האמבטיה בצבע שאינו מאפשר גידול פטריות. ותשקוט האמבטיה מספר ימים...עד להופעת העובש מחדש.
ויברר בקרב יודעי דבר אודות העובש הרדיקלי ויובהר לו כי העובש ניזון מלחות, וכי בתוך הקיר של מר ישראלי יש נזילה בצינור המרטיבה את פנים הקיר ומסייעת לעובש לצמוח ולשגשג ולהצמיח פטריות רעילות חדשות באין מפריע. כעת אין ברירה, מסרו המומחים, אלא לשבור את הקיר, לנתק את זרם המים לבנין ולהחליף את הצנרת. ותיפול רוחו של מר ישראלי ונרפו ידיו. ויחפש עידוד וילך לשתות קפה אצל שכניו.
העדר תמיכה בינלאומית וישב מר ישראלי עם שכניו ויבקש את עצתם. "אכלת אותה", עודדו אותו שכניו. "חשוֹב מהראש, ולא מהבטן - זו בעיה להפסיק את אספקת המים ולהשבית את הבניין כולו לשיפוצים ממושכים", הוסיפו. "אין לך ברירה", סיכמו הידידים, "האפשרות היחידה היא לטפל נקודתית בעובש בכל פעם מחדש במבצעים מוגבלים אך יעילים". לבסוף הזהירוהו דורשי טובתו שאם לא יעשה כן, העובש עלול להתפשט (ובכך רמזו לו שאינם מעוניינים להתמודד בעתיד עם עובש גם בביתם שלהם). ויפנים מר ישראלי את הלך הרוחות הבנייני, ויחזור לביתו חפוי ראש ומיואש מפני עתידו המעופש. ויחזור להשמיד את העובש ויזון העובש מצינור המים וישוב להזיק לאיכות חיי משפחת ישראלי. ובחלוף ראש חודש אחד ובעבור מועד אחר - תמה לה שנה שלמה.
אור השמש (ההכרתי) הוא חומר החיטוי הטוב ביותר ויהי לפנות בוקר אחד, ויקץ מר ישראלי משנתו לפני הנץ החמה. החושך טרם נמוג, ואפלת הנגע עדיין משלה בחייו. אך מתוך המורכבות וריבוי המגבלות, נדלק בקרבו ניצוץ של בהירות מחשבתית. זה שהפתרון מסובך, אמר לעצמו בהבזק של פשטות, לא אומר שאין להוציאו אל הפועל. "וללא פעולה נחרצת, ימשיך העובש להשפיע לרעה על חיי כיום ועל חיי צאצאַי בעתיד", פיתח תובנה ברורה נוספת. ויקם מר ישראלי מן החידלון ויקבל החלטה מושכלת ורצינית ("מהראש, לא מהבטן", כפי שמטיפים בימינו). ויתנער מן הקונספציה התבוסתנית, ויתלה פתק בחדר המדרגות המבקש את הבנת השכנים על שיבושים באספקת המים, ויסגור את השיבר, וישבור את הקיר, ויחלף את הצנרת ואת הבלוקים הרטובים, ויעשה שפכטל חדש, ויסייד את הקירות (ויחליף בהזדמנות זו גם את הברזים, על הדרך). וישקיע כסף רב ועמל ויגון, ויפסיד שעות עבודה ושעות שינה וינצל ימי חופשה שלא לייעודם וירב עם אשתו ויסתכסך עם השכנים, אך ימגר את העובש אחת ולתמיד. ויבואו שכניו (לא כולם) ויברכוהו על השיפוץ ויגלו הבנה (לא כולם) ויודו לו (אך לא כולם יתוודו) על כך שבתיקון הצנרת הוא חסך מים לכל הבניין, ובמיגור חממת העובש מנע ממנו להתפשט לבנין כולו. וינשום מר ישראלי לרווחה (תרתי משמע) ויתיישב על כורסתו ויצפה במונדיאל נטול מחשבות על עובש מזוהם וטורדני, אלא רק על המחיר הרב שהיה נחסך ממנו, לו היה נחוש ובהיר מחשבה כבר לפני שנה.
