בשנים האחרונות אנו נתקלים בבעיה שתחריף ותתעצם: בן הזוג שאינו מרוצה מפסיקת בית המשפט לענייני משפחה או חושש מפסיקתו - פונה לבית המשפט לענייני פשיטת רגל, וכך נמלט ועוקף את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.
ההנחה שאדם נורמטיבי לא יהפוך עצמו ל"פושט רגל" מיוזמתו אינה כיום אלא אשליה. לנוכח הסרת "מחסום הבושה" הכללי ורפיון הידיים המטפלות בנושא, לא מעטים המקרים בהם אנשים מחפשים התחמקות מתשלום חובות ואכיפתם בדרך פשיטת הרגל. המצב חריף ואקוטי הרבה יותר כאשר מדובר בתיק משפחה, שם שולטים אמוציות ויצר נקמה והמושג "להתאבד על התיק". הנפגעים העיקריים במקרה זה הם בת הזוג והילדים הקטינים .
הליך פשיטת הרגל מורכב כידוע משני חלקים. החלק הראשון: צו כינוס נכסים או צו קבלת נכסים. החלק השני: צו הכרזת פשיטת רגל. בהליך קצר שכמעט ואינו נבדק, ומותנה רק במילוי טופס בסיסי ולא מדויק ביותר, מצד מבקש פשיטת הרגל ניתן צו כינוס נכסים לטובת בן הזוג הנמלט. איש אינו בודק את הפרטים שהלה ממלא בטופס, וכך הוא יכול לציין נושים פיקטיביים, פרי המצאה של הרגע האחרון.
כך, ובטרם נקבע בכלל אם ראוי בן הזוג להיות פושט רגל, הוא "נהנה" מהפסקת תשלום עיקר המזונות וממטריה רחבת שוליים המגנה עליו בפני המשך ההליכים נגדו, כאשר כל העול והנטל המשפחתי עובר לאישה והילדים הקטינים.
מתעלמים מהאישה והילדים צו קבלת הנכסים, הניתן כמעט אוטומטית, מקפיא למעשה כל הליך התלוי ועומד כנגד בן הזוג הנמלט, כולל החלטות ופסקי דין אופרטיביים של בית המשפט לענייני משפחה, לרבות בענייני מזונות, ואפילו כאלו שניתנו לאחר ששופט המשפחה חקר היטב את מצבו של בן הזוג וקבע את מצבו הכספי ויכולותיו הכלכליות.
למרבה הפליאה, הליך פשיטת הרגל על כל רבדיו כמעט ומתעלם לחלוטין ממסקנות פסק הדין וההחלטות שניתנו נגד בן הזוג הנמלט. כך נוצר הליך נפרד ומקביל, המהווה מרוץ סמכויות חדש. לביהמ"ש לפשיטת רגל עלול להיות מעמד עדיף ללא כל הצדקה, תוך גרימת נזק בל ישוער לאישה והילדים שמהחובות כלפיהם נמלט בן הזוג.
הבקשה לפש"ר אינה מגיעה לידיעת בת הזוג השני ( והילדים הקטינים המיוצגים על ידה). הכנ"ר אינו מפנה את הבקשה לתגובתה, ובית המשפט אינו מפנה את הבקשה אפילו לידיעתה. לאישה ולילדים נודע בדרך כלל על קבלת צו קבלת נכסים רק לאחר שניתן.
כבר מהצעד הראשון שעושה בן הזוג בבית המשפט לפשיטת רגל, הוא הופך את בת זוגו והילדים ל"שקופים" בהליך פשיטת הרגל. הם לא מוזמנים לדיונים, לא מוזמנים להגיב, ואפילו קציבת מזונותיהם והפחתתם לסכומים מגוחכים נעשית בהליך קצרצר, ללא ראיות ותוך התעלמות מההליך החקירתי וההחלטות שהתבצעו בבית המשפט לענייני משפחה. בעוד שבבית המשפט לענייני משפחה לאישה ולילדים תפקיד מרכזי, הרי שבבית המשפט לפשיטת רגל הם "שחקני ספסל" ונחשבים "מפריעים" להליכים המקוצרים והדלילים המוקדשים לנושאים אלה.
אין זה סוד, כי לכנ"ר אין רצון וכוח אדם לטיפול בתיקים אלה, ואילו עיניו של בעל התפקיד המתמנה על-ידי כונס הנכסים נתונות לקופת הכינוס שממנה נגזר שכר טירחתו. תביעות האישה והילדים "מפריעות" לקופת הכינוס, וכך עמדתו של בעל התפקיד כבר מתקבעת מראש נגדם. ואילו השופט בהליך פשיטת הרגל נוטה לסמוך על בעל התפקיד כמעט ללא סייג וללא ביקורת.
יחס שלילי אוטומטי היחס כלפי האישה והילדים הוא שלילי כמעט באופן אוטומטי. לדוגמא: כאשר החייב מעוניין לנהל הליך כנגד אשתו, הוא מקבל אישור כמעט אוטומטי, מאחר שהנאמן מעוניין להכניס כספים לקופתו. לעומת זאת, כאשר האישה מעוניינת לקיים הליך נגד בן זוגה הנמלט - מתנגד לכך נמרצות הנאמן, כי הרי כאן עלולים כספים ורכוש לצאת מהקופה. הוא מעדיף להשאיר את תביעתה במסגרת הוכחת חוב - שהוא הנאמן יפסוק בה, למרבה הפרדוכס.
הליך הכרזת פשיטת הרגל, שאמור להיות הליך חקירתי מעמיק בו בוחן ביהמ"ש את כנותו ותום ליבו של המבקש את פשיטת הרגל, הפך להיות זניח ונתון כולו לשפיטתו של בעל התפקיד שמונה על-ידי הכנ"ר לבדוק את הבקשה לפש"ר. ביהמ"ש אינו נוהג להזמין את הנושים לדיון בהכרזת פשיטת רגל - למרות סעיפי החוק המחייבים אותו לעשות כן ולמרות התייחסות מפורשת של בית המשפט העליון לחשיבות ההליך. בכלל זאת, ביהמ"ש לפשיטת רגל נמנע מלהזמין לדיון את האישה והילדים ואינו מבקש לדעת מה דעתם בנושא זה.
אין להקל ראש בנזק הנגרם לנושים מהתנהלות זאת של הליך פשיטת הרגל, כי הרי גם נושים רגילים עומדים חסרי אונים מול אדם החייב להם כספים, כאשר לפתע הוא נכנס ל"מקלט גן עדן" בדמות הליך פשיטת הרגל. ואולם, אישה וילדים שקיומם היומיומי תלוי בבן הזוג הנמלט, סובלים סבל רב, שאין להשוותו כלל לנזק הנגרם לנושה רגיל מאותו חייב המתחמק מהליכי הוצל"פ. מזונותיהם וכל קיומם האנושי נגדעים במחי בקשה אחת שאינה נבדקת, החייב נמלט מתשלומים של מיליוני שקלים, והנטל עובר לכתפי הציבור.
