"שגיאה שהצליחה, לא חדלה להיות שגיאה" (אחד העם) "אין לך נזק גדול לאמת חדשה, מאשר טעות ישנה" (גתה) ראש לשכת עורכי הדין,
דורון ברזילי, התעקש על משוב שופטים במסגרת מסע הבחירות שלו לראשות הלשכה. נשיאת בית המשפט העליון דאז,
דורית ביניש, וראש נציגות השופטים דאז,
ורדה אלשיך, התנגדו נמרצות למהלך. כפי שזה נראה עכשיו - המצב לא השתנה, והנשיא
אשר גרוניס ביחד עם מנהל בתי המשפט והשופטים יצאו במסע נגדי, כולל חרם בנוסח "חרם דריבנו גרוניס" - שגם הוא לא מקובל.
הפתרון היותר-מעשי הוא הידברות תוך מציאת נוסחה משולבת, הגיונית, שתבליט את עיקרי המטרה המשותפת: שופטים טובים יותר, קשובים יותר, ידענים יותר, נותנים
כבוד לעורכי הדין. ומנגד - לתת אפשרות לשופטים להשמיע קולם בעד עורכי דין טובים יותר, משקיעים יותר, מתנהגים בכבוד הראוי לבית המשפט ולמקצוע, לבושים כהלכה ומדברים בעברית ולא בסלנג. אפשר וניתן למצוא שפה משותפת, כי גם השופטים וגם לשכת עו"ד חייבים לשפר מעמדם הציבורי ותדמיתם המקצועי.
המשוב, לדעתי, בדרך כפי שהוכן ונבדק בפעם הקודמת, היה חסר תועלת, לא מדויק מקצועית, ולא רציני משפטית. לעומת זאת, הוא "הצליח" מאוד מבחינת העלות ללשכה וכל זאת על חשבון דמי החבר הגבוהים ממילא.
הדרך: משקיפים ומבקרים במקום משוב אני מציע את שיטת המשקיפים והמבקרים. לשכת עורכי הדין, בתיאום עם נציגות השופטים, יבחרו רשימה של משקיפים/מבקרים מבין עורכי דין פעילים בעלי ותק וגמלאים, הן עורכי דין והן שופטים, שיבקרו באולמות השופטים, תוך הצלבה מבוקרת (לאמר: אצל אותו שופט כמה משקיפים/מבקרים) והדוחות שלהם יועברו לצוות משותף לשכה-שופטים שיבחן את הדוחות ויפרסם את ההתרשמות, כל שישה או 12 חודשים, על השופטים ועל ממצאי המבקרים והערכותיהם.
הביקורים יתמקדו בנושאים הבאים: תחילת הדיונים; ניהול המשפט ושליטת השופט באולם; שליטת השופט בחומר; יחס לעורך דין ולנאשמים (כל עוד לא הורשעו הם זכאים); ניהול פרוטוקול ותוכנו; הערות הקשורות להופעת עו"ד - התנהגות, ידע, אתיקה ונימוסי בית משפט; סיכום התרשמות של המשקיף/מבקר - על השופט, על ניהול המשפט והופעת עורך דין. הסיכום יועבר לצוות משותף לשכה/שופטים לבדיקה, הערכה, הערות ופרסום. הצוות גם יקבע את דרך הפעולה לגבי השופטים במידת הצורך.
כאפיזודה ניתן להוסיף, כי שר המשפטים בזמנו, ד"ר יוסי בילין, היה רגיל מדי פעם לעשות התגנבות יחידים לאולמות שופטים - כדי לראות ולהתרשם, בנוסח הכליף מבגדד. אפשר ללמוד על השיטה, מהותה ודיוקה מהעיתונאי
איתמר לוין מאתר News1, שבו הוא מנהל מעקב ודיווח על שופטים, התנהלותם ותפקידם, כמודל לשיטה המוצעת על ידי.
כמעט מחצית מהציבור, לפי סקרים שפורסמו, לא מאמינים במערכת המשפט. זהו נתון מדאיג ותוצאה מפחידה. לכן, אני טוען, ביקורת כן, אבל בדרך הנכונה ובאמצעים הנכונים. מערכת המשפט אינה חסינה מבקרה, השופטים אינם חסינים מטעויות, משגיאות ומקבלת הערות קונסטרוקטיביות, מגורם מקצועי שמקובל על שני הצדדים.
המאבק בין נציגות השופטים לבין לשכת עורכי הדין, החל מיד עם ההחלטה על קיום המשוב ובמיוחד אחרי ביצועו בפועל בעשור הקודם. המשוב הפך ל"בייבי" של ראש הלשכה דאז,
שלמה כהן, בוטל ע"י מחליפו,
יורי גיא-רון, ועכשיו ע"י דורון ברזילי.
לא לפגוע במערכת השופט המחוזי דאז
מיכה לינדנשטראוס, שהיה יו"ר נציגות השופטים, נלחם במשוב מיומו הראשון בצורה אגרסיבית, בגיבוי מלא של השופטים ובמיוחד בגיבויו של נשיא בית המשפט העליון דאז,
אהרן ברק. היו עורכי דין שפירשו את עמדת הנשיא כ"חרם דרבינו ברק", שהטיל צל כבד על היחסים בין השופטים ללשכת עורכי דין, עד כדי החרמה אישית של השתתפות שופטים בכנסים, אירועים הרצאות, ימי עיון, לרבות הכנס השנתי הגדול באילת.
חלק מעורכי הדין שתמכו בהתלהבות במשוב, כדרך של בקרה ושליטה על התנהלות השופטים, אך היו גם רבים אחרים, שראו את חוסר התועלת, הנזק שהדבר גרם למערכת המשפט ותדמיתה, כולל לשכת עורכי דין. נציגות השופטים הסכימה לאורך כל הדרך שיש מקום להידברות ופשרה, שתביא לקידום הנושא, מבלי לפגוע אישית בשופטים, במעמדם, אישיותם ומשפחותיהם. לדוגמה - פרסום שמות השופטים, בעלי הציון הנמוך, היא פגיעה חסרת רחמים במעמדו ובשמו הטוב של השופט, מבלי שהוא יכול להתגונן או לערער על הקביעה, הלא-מבוססת ולא תמיד אמינה.
מאידך-גיסא, האפשרות של עורכי דין, לתת את הציון ההולם לדעתם, השאיר בידם כוח ואמצעי לחץ או הפחדה לא מבוטלים. ברור שמצב זה אינו בריא, אינו הולם את המערכת המשפטית או מערכת שלטון החוק, בו יש לקהיליות עורכי דין ולשכת עורכי דין תפקיד חשוב וחיוני. פגיעה במערכת - היא גם פגיעה בלשכת עורכי הדין.
כאשר מחצית מהציבור לא מאמינים במערכת המשפט, וכאשר 24% סבורים שיש לשחד גורמים במערכת כדי לזכות במשפט הוגן, זהו מצב קשה, מפחיד, מעורר דאגה ויש לעשות מיד בדק בית, הסברה וייעול המערכות, בשילוב כל גורמי אכיפת החוק וטוב שעה אחת קודם. המאבק בין הלשכה לבין השופטים לא מוסיף כבוד למערכת. המספרים המפחידים דלעיל, עולים מדוח שפורסם ע"י הארגון הבינלאומי למלחמה בשחיתות, שבו חברות 100 מדינות. לפי אותו סקר, אחד מכל ארבעה ישראלים סבור, כי משפט הוגן יושג רק באמצעות שוחד. הנתון המדאיג הזה, פירושו שאחוז גדול בציבור סבורים שיש שחיתות בבתי המשפט, בפרקליטות ובמשטרה, כלומר: בזרועות החוק ובאכיפתו.
לא ברור לי מאין שאבו נותני התשובות את המסקנות הנוראיות והמדאיגות האלו. אפשר לומר על מערכת המשפט ושופטיה שהם איטיים, מסורבלים, לא כולם יעילים, לא כולם נחמדים, לא כולם בעלי מזג שיפוטי הולם, חלקם לא מתאימים לשיפוט או לשיבוץ שלהם - אבל אסור ולא צודק לומר שהם מושחתים. אם זה היה נכון - היינו דוהרים במדרון לפגיעה אנושה בשלטון החוק.
נכון שבשנים האחרונות התערער מעמדו של בית המשפט העליון בעיני הציבור, בשל הביקורת הקשה שמוטחת עליו ועל חלק מהחלטותיו, אך מכאן לשחיתות - הדרך ארוכה. הסכנה קיימת בעצם התחושה בציבור - שאכן, אולי הדבר אפשרי. חלק מהמשיבים לסקר, בוודאי הושפעו מהפרסומים על השחיתות שמדי פעם מתגלה במשרדי ממשלה ובין שרים, ומריבוי החקירות של נבחרי ציבור. ההרגשה היא שהמחלה המדבקת מחלחלת כלפי מטה ולכל מוסדות השלטון, ביניהם בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה, שם אכן נמצאו לא מעט תפוחים רקובים.
החסרונות גוברים הלשכה והשופטים חייבים להתאחד ולתאם את המאבק בשינוי הלך הרוח השלילי. על-רקע זה, התלהמות ההדדית בעניין המשוב - נראית שולית, לא עניינית וחסרת טעם לגוף העניין ולגוף הנושא.
לדעת המצדדים במשוב - הוא נותן תמונה אמינה כביכול להיקף התנהלותו של השופט המוערך. הוא גם נותן בידי עורכי הדין המופיעים אמצעי בקרה, תוך הדגשת הנקודות החלשות והחזקות של השופט, כמו: ידע משפטי, שליטה בחומר, שליטה בניהול המשפט, יעילות, מתן החלטות במועד, מזג שיפוטי - תוך יחס לעורכי הדין המופיעים בפני השופט.
לצד זאת, יש למשוב חסרונות רבים. הוא כרוך בהוצאה כספית עצומה, מיותרת, חסרת השפעה, כאשר את הכספים הרבים האלה ניתן לנתב ולנצל להורדת מיסי החבר, חלוקת מלגות, ערכת ספרים וגלימות לבוגרים, סבסוד השתלמויות וימי עיון, עזרה כספית לעורכי הדין צעירים בפתיחת משרדים ועוד. המשוב מעניק לקבוצה קטנה של עורכי דין כוח בלתי מרוסן, להשפיע על גורלו ומעמדו של שופט ע"י מתן ציונים לפי שיקול דעתם. קיימת אפשרות ל"קומבינות" בהערכה ובמתן ציונים, ואין אין כל בקרה מקצועית-מדעית, שהציון שניתן ע"י קבוצה קטנה, הוא אכן הציון הנכון.
עוד מצביעים מתנגדי המשוב על קיומה של אפשרות תיאורטית ומעשית, שעורכי דין יתנו הערכות במשוב מבלי שיופיעו כלל בפני השופט, אלא על-פי "שמועה" מחברים או רכילות. מספר המעריכים המינימלי למתן ציון הוא נמוך מדי ולא משקף את המציאות, את עבודת השופט ומספר התיקים בהם הוא מטפל. עוד צוין, כי יש הרבה עורכי דין שלא מעוניינים או רוצים למלא דוח משוב, והטופס מועבר (לפי בקשה) לעורכי דין אחרים - שיכולים למלא את הדוח לפי ראות עיניהם.
כמו-כן, יש אפשרות תיאורטית ומעשית, שמשרדים גדולים יסמנו שופטים מסוימים כמזיקים למשרד ויתאגדו למתן הערכה שלילית. ולבסוף: אסור לשכוח בכל דיון יש מנצח ומפסיד (פרט להסכם הדדי בין הצדדים), ותמיד צד אחד יהיה מאוכזב, מעוצבן ואולי מפסיד שכ"ט ומכאן גם ההערכה שלו.
המסקנה הסופית בהשוואת הנתונים היא שהמשוב לא רציני, לא אמין מדעית, לא אמין בהערכה מקצועית. לדוגמא: ניתן להביא את המסקנות המלומדות מהמשובים הקודמים, לפיהם ברק קיבל ציון בידע וניהול משפט נמוך יותר משופט תעבורה; או נשיא בית משפט מחוזי מוערך ורציני ובעל ידע, שמרצה ומפרסם ספרים, וקיבל ציון נמוך יותר משופט שלום בפריפריה. ההערכות והציונים במקרים רבים היו כל כך תמוהים ומשונים, שהדבר גרם במקרה הטוב לחיוכים או לגיחוך ודחייה ממש.
מה כן צריך לעשות אבל שלא תהיה אי-הבנה: יש שופטים לא מוערכים, לא מתאימים, לא יעילים וחסרי מזג שיפוטי, אותם צריך להוציא מהמערכת. הדרך הנאותה היא טיפול משולב בין הלשכה למערכת המשפט ע"י ועדות בתי המשפט, שיפעלו בתיאום עם נשיאי בתי המשפט ונציגות השופטים. הלשכה חייבת להחזיר לעצמה את מעמדה וכוחה, ע"י כך שבכל תלונה נגד שופט שנמצאת מבוססת וראויה - תהיה תגובה של מערכת המשפט, עם ע"י העמדת השופט לדין משמעתי, אם ע"י נזיפה, או העברה מהתפקיד ועד כדי הדחה.
העבר הוכיח, שבאותם המקרים בהם ועד מחוז מסוים התעקש כנגד שופט "משתולל", הדבר טופל והשופט הודח, הועבר או פרש מהמערכת. זאת הדרך הנבחרת והמומלצת גם בעתיד. כיום, כאשר יש גם מוסד של אומבודסמן לשופטים בראשות שופטת עליונה בדימוס - המצב טוב יותר, נגיש יותר ויעיל יותר מבעבר. תפקידה של הלשכה לעת הזאת: לא להילחם בשופטים או בנציגות שלהם, אלא יש להגיע לפשרה ולהסכם הדדי לטובת שני הצדדים, ובמיוחד לטובת מערכת אכיפת החוק.
על ראש הלשכה להפנים את המצב שנוצר בחברה, על הפגיעה באמון הציבור במערכת, ולעשות כל שביכולתו לתיקון המצב, תוך ביסוס מחדש של ערכי היסוד של שלטון החוק, לחימה על עקרונות של חזקת החפות, על קיום וביצוע חוקי היסוד של כבוד האדם וחירותו ו
חופש העיסוק, על חיזוק מעמדו והשפעתו של ציבור עורכי הדין בחברה הישראלית תוך השמעת קול בנושאים עקרוניים, כמו מלחמה בפשע, שחיתות, אלימות והחזרת הכבוד המקצועי למקצוע עריכת הדין. הדבר אפשרי, ניתן לביצוע ולא בשמים.
