קחו בחשבון שבכל רגע מישהו מרמה אתכם וגונב את כספכם - הגיע הזמן להתעורר.
למסקנה עגומה זו כדאי ומומלץ שכל אחד ואחת מאיתנו יהיה מודע, וחשוב מכך, יבין שזו ממש לא גזירה משמיים במקרים רבים, ויש לנו הרבה מאוד כוח לשנות אם רק לא נתעצל ונצא מהאפטיות שלנו.
זה מתחיל בסופר של אחת מהרשתות השולטות בשוק בישראל, אנחנו נכנסים ומתפתים "מהמחיר הזול" של מוצר מסוים, שהוא באמת זול ביחס למחיר המקובל, אבל פה מתחיל "האבל" הגדול.
בכל מרכול ממוצע יש אלפי מוצרים ובמרכולים הגדולים וסניפי ה"דיסקאונט" יש גם עשרות אלפי מוצרים.
כך שגם אם תחשבו ש"דפקתם את המערכת" במוצר אחד זול מאוד או אפילו בכמה מוצרים זולים, מדובר באחוז זניח לחלוטין ביחס לשאר המוצרים, שלמעשה נימכרים במחיר רגיל במקרה הטוב, או יקר מהממוצע במקרה הרע. יש אין ספור מניפולציות שמפעילים עליכם היצרנים והמשווקים הגדולים כדי לבלבל אתכם.
קחו למשל את קרטל יצרני המזון בישראל, תשאלו את עצמכם איך ייתכן שאותו מוצר בקטגוריה, כמו למשל הקוטג' בשוק מוצרי החלב, נמכר במחיר זהה על-ידי 3 היצרנים הגדולים תנובה, שטראוס, וטרה?! איך ייתכן שגם במוצרים המפוקחים אין שום תחרות, למרות שאין שום מגבלה למכור במחיר נמוך מהמחיר המקסימלי? צירוף מקרים? אשרי המאמין התמים.
הבנקים - אין אימרה מקוממת יותר מהאימרה או המנטרה של ראשי האוצר והרגולציה במדינת ישראל כי "חוזקם של הבנקים הוא ערך עליון לחוסנה הפיננסית של ישראל"... סליחה? האם הבנקים מנהליהם ועובדיהם עם המשכורות המנופחות הם החשובים? או אולי מיליוני הלקוחות השבויים שלהם בישראל?
האבסורד בחשיבה הזאת כל כך מגוחך במיוחד בישראל כאשר שוק הבנקאות נשלט למעשה על-ידי 2 בנקים, דואפול קלאסי - הפועלים ולאומי, ואחריו נישרכים דיסקונט המזרחי והבינלאומי.
בעולם הנאור כמו ארה"ב למשל, אימרה מגוחכת זו הייתה מצחיקה כל מי שמבין מעט בבנקאות.
בארה"ב יש מאות בנקים ומתוכם רבים בנקים קואופרטיבים, השייכים למעשה לציבור. בישראל רק בנק קואופרטיבי אחד בלבד "אופק" עושה את צעדיו הראשונים, לאט מדי וכמעט ללא תמיכה רצינית מהמפקח על הבנקים, מלבד הצהרות ודיבורי סרק על "החשיבות הגדולה בקידום תחרות בשוק הבנקאות בישראל".
עידוד אמיתי של יוזמות כמו "אופק", וגופים קואופרטיבים דומים, הצטרפות המונית של הציבור לאותם גופים, יכולים להביא תקווה לשינוי לטובת הצרכנים, "השבויים" בידי הקרטלים בישראל.
הבנקים מרוויחים מיליארדים מאיתנו הלקוחות, החל בעמלות נשך, וכלה בריביות גזל על חריגות הלוואות אשראי ועוד. מה עושים? מפסיקים לפחד ומתעמתים עם הבנק על הקטנת העלויות. אבל... כשרוב הלקוחות רועדים מפחד בימים אלה, גם אם אלה לקוחות טובים ונורמטיבים מ"טלפון מהבנק", יש בעיה.
ויש כמובן את "דמי הניהול" על הביטוח שלכם, הפנסיה, הגמל, ההשתלמות, קרנות הנאמנות ועוד... ועמלות שונות ומשונות שמעשירות את המנכ"לים של החברות במשכורות עתק כל חודש, ובמיליארדים את אותם תאגידים, על חשבונכם כמובן.
במדינה חצי מתוקנת הרגולטור, אותו מפקח מטעם הממשלה שאמור להגן על האינטרסים של הציבור, אם זה בשוק ההון, המפקח על הבנקים, הביטוח, ההגבלים, וכדומה היה אמור להיות נטול כל אינטרס ולדאוג רק לאינטרס שלנו, מסתבר שמדובר באחד המחדלים הכי חמורים בהתנהלות מי שממונים כרגולטרים.
הרגולטורים ככלל חושבים על טובתם האישית ברוב מוחלט של המקרים, וכהוכחה לכך אנחנו רואים את התופעה המכוערת והפסולה של "הדלת המסתובבת" של אותם בכירים שהיו אמורים לפקח מטעמנו על הטייקונים ובעלי ההון והחברות הגדולות במשק, ולמחרת עוברים לעבוד אצל אותם "מפוקחים".
הרגולטור כמעט כעובדה מוגמרת ידאג תמיד לתאגידים עליהם הוא אמור לפקח, וממש לא לציבור הלקוחות "הקטנים" שלצערנו גם הוא לא סופר. נראה אתכם עם הראש של אותו רגולטור מרגיזים את הבוס הבא שלכם שאחראי על הג'וב החלומי הבא שלכם עם התנאים והמשכורת שרובנו יכולים רק לחלום.
המסקנה - רק התאגדות של צרכנים ואזרחים בעלי אינטרס משותף, כדוגמת העובדים והוועדים בחברות הגדולות במשק כמו בתעש, חברת חשמל, רש"ת, הנמלים, ועוד עם נציגות אגרסיבית לוחמנית ומתוחכמת, שיודעת לבדוק את השוק להתמקח ולהשיג הישגים ניכרים מול נותני השירותים, ולדאוג רק לאינטרסים של חבריה, לאורך זמן.
בעולם מתחילים להפנים בדרך הקשה אותם "חזירים קפיטליסטים", שיש מחיר לגזל ולעושק הבלתי סביר של הציבור הרחב שבקושי שורד. הם מפחדים והם מתחילים לחשוב בחשש על "יום הבסטיליה" שלהם,
ולפחות עושים צעדים, גם אם קטנים, להקטין את תאוות הבצע שלהם שלא יודעת שובע, על חשבון החלשים. ובארץ? לא ניראה בינתיים שמזיז למישהו. תספורות במיליארדים מגלחות את הציבור, כמעט ללא תגובה מהרגולטרים האימפוטנטים, ומהפוליטיקאים שיודעים רק לברבר ומפחדים לגעת בטייקונים.
מיידוף לא לבד, הוא רק הגזים במשך הזמן ובסכומים של הונאת הפונזי שלו, יש לו "ממשיכי דרך" גם כיום.
אפשר להפעיל לחץ ציבורי כולל ברשתות החברתיות מול אותם עושקי כספי ציבור, ולהפעיל לחץ מול הפוליטיקאים שיתחילו לדאוג לאינטרס הציבורי כפשוטו, אבל לסמוך עליהם? ממש לא כדאי, רק על עצמנו.
זיכרו, כמאמר הפתגם הכל כך נכון במיוחד כיום, ממסכת אבות: "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו, אימתי?"