יומיים של מבצע "צוק איתן" הספיקו להוכיח את יעילותה הרבה של "כיפת הברזל" ואת תרומתה הגדולה להצלת חיי אדם. ערכה, מסתבר, אינו נופל מהרס תשתית החמאס בעזה על-ידי מטוסי חיל האוויר.
מלבד ה"שאפו" הגדול ל"כיפה" מגיע "שאפו" גדול עוד יותר לאותם אלמונים שניצבים מאחוריה; אלה, שכמו חיילי המודיעין ואנשי השב"כ עמלו במחשכים, מאחורי הקלעים, על מלאכת הקודש למען כולנו.
ראוי גם לזכור שסוללות "כיפת הברזל", המופעלות בהצלחה יתרה כנגד טילי החמאס, אינן רק מצילות-חיים. הן גם מונעות בימים אלה את הפיכתו של מבצע "צוק איתן" למלחמה כוללת וכואבת מדי.
כיסוי כללי עלותה של ה"כיפה" אומנם בשמיים, אבל היא שווה בהחלט כל שקל שהו/שקע בה, באשר חלק הארי של הטילים, ששוגרו לעברנו, יורטו על-ידיה באורח מושלם.
תודה מיוחדת מגיעה ל
עמיר פרץ, שכשר ביטחון התעקש לדרבן את פיתוחה של "כיפת הברזל", חרף התנגדותם הנמרצת של רבים וטובים, שהטילו ספק ביעילותה ובצורך לממן את עלותה הגבוהה.
ויבואו על הברכה גם מפתחי ה"כיפה", אנשי רפאל, הלא הם תא"ל ד"ר דני גולד, יוסי דרוקר ויוסי הורביץ. עם השושבינים של יוצרי "כיפת הברזל" נמנים אנשיה של, אלתא", המייצרת את מכ"ם המערכת, ואנשיה של "אמפרס", המייצרת את מערכת הפיקוד שלה, לצד אנשי מפא"ת של משרד הביטחון.
אחרי שה"כיפה" הוכיחה עצמה הן בדרום והן בגוש-דן - היא נתגלתה כיעילה גם בטווח הצפון, שהיה עד אתמול מחוץ לטווח הירי. בהבדל ממבצע "עמוד ענן", שנערך לפני שנה ומחצה, מכסה כיום "כיפת הברזל" את כל שטחה של מדינת ישראל, וגם זה בוודאי משהו שאין לזלזל בו.