משטרת ישראל והעומד בראשה ספגו לאחרונה קיתונות של ביקורת שפשרה הוא אחד - הרצון לקעקע ולפגוע מתוך ידיעה ברורה כי ארגון מסוג זה הנו שק חבטות המותר לכל. ביקשתי ונעניתי להתלוות ביום שישי האחרון למפכ"ל ולחלק מסגל הפיקוד הבכיר שלו כדי "לראות את הדברים משם ולא מכאן".
חשתי מקרוב את השקט ושיקול הדעת שזלגו בזרימה חופשית מצד המפכ"ל וסגל הפיקוד הבכיר עד לרמת השוטר או חייל מג"ב הבודד. מוטת השליטה המרשימה של המשטרה, שאיננה זוכה לחשיפה נאותה או מפרגנת אם בכלל, תורמת לשקט השורר בארץ ובירושלים בפרט, בייחוד לאור העובדה כי הסיכון של הפרות הסדר מצד ערביי ישראל לנוכח מבצע "צוק איתן" עלול להיהפך תוך שניות לממשי ומאיים על ביטחון כולנו.
פגשתי שוטרים ושוטרות צעירות שישנו בקושי שעתיים ביומיים האחרונים אך בעיניהם נצץ זיק המוטיבציה וגופם לא בישר ליאות. הם שידרו לי גאווה ולרגע סקרתי את פניהם הצעירות של אחדים מהם ותהיתי מי מהם הותיר את הוריו בדרום המופגז, מי מהם הותיר אולי אישה צעירה ופעוט במרכז, ומי מהן הותירה את חברה הטרי בקיבוצו בצפון הרחוק, רק כדי להגיע לירושלים, אל הר-הבית, ולהבטיח - למרבה האירוניה, הכעס והפליאה - את חופש הפולחן של ערביי ישראל בחודש הקדוש שלהם, את תפילת יום השישי של חודש הרמצ'אן.
הם עמדו שם שעות, עמוסים בציוד ובחום בלתי נסבל, נכונים לקריאה במקרה הצורך להגן בגופם על חופש הפולחן ועל הסדר והשקט. מפקדם, המפכ"ל, הורה בתחילת הדיון לדאוג בראש ובראשונה להם, לשחררם למנוחה במהירות האפשרית.
המשטרה השיגה שקט, והמפכ"ל גילה את אוזני כי המשטרה דילגה בקלילות מעל לראשי הפוליטיקאים והצליחה לשכנע "בגובה העיניים" את ראשי הערים הערביות להשיג שקט בקרב אנשיהם ולחדול מהפרות הסדר. ברור כי להפרות הסדר יש מניע ברור והוא לגרום לכאוס, להחליש אותנו מבית, להעסיק את כוחות המשטרה בפינוי צמיגים בוערים או במרדף אחר משליכי בקבוקי תבערה, במקום לדאוג להגנה על האוכלוסייה ובפרט על אלה המתקשים להגיע למקומות ממוגנים.
לראשי הערים והישובים הערבים אין שליטה על הצעירים המתפרעים, אולם בשיחה עם המפכ"ל הושגו הבנות הראויות לשבח. המשטרה איננה ה"שחקן הרע" ב"מגרש המשחקים" הזה, היא בעצם "השחקן השפוי" ובעצם התנהלותה החכמה היא מאפשרת לבטא במשהו את האמפתיה שרוחשים ערביי ישראל לאנשי עזה, גם אם זו פשוט דרך עבורם "לשחרר קיטור" ממניעים אחרים לגמרי.
אדגיש כי ראש אגף החקירות ואנשיו אינם מקלים ראש באלה היוצרים פרובוקציות מסוכנות, והמשטרה, בתחכום רב, מגיעה ומניחה את ידה עליהם וסביר להניח כי יוצאו נגדם כתבי אישום בקרוב.
אינני כותב דברים אלה מטעם. אני כותב אותם כדי להמחיש לאלה המחפשים תמיד להשמיץ, להכשיל ולבקר, שמשטרת ישראל הנה חלק מאתנו, היא הראי של כולנו, ואם נשכיל להתייחס אליה כך ייתכן שעתיד כולנו ישתפר לאין ערוך.
נוח תמיד להלל את חיילי צה"ל, אולם מאחורי השוטרים והשוטרות, מאחורי ש', אליה התוודעתי היום מקרוב, ישנם גם חיים הזהים לחיי כולנו, האזרחים. לה ממתינים בעל ושלוש בנות, והרקטה שחגה אי-שם באוויר מסכנת גם אותה. היא עושה ימים ולילות ומשלמת מחיר אישי יקר. לא לחינם עצרה כתבת מהונג קונג את המפכ"ל ושאלה אותו בפליאה כיצד אין כמעט נפגעים בקרב ערביי ישראל לאור מצב החרום. האנשים ש"רואים את הדברים משם" אינם מבינים כיצד זה ייתכן. התשובה שלו הייתה - "מדיניות כוח מושכלת ואיפוק במידה הראויה". בכל מקום אחר בעולם היה מוטל עוצר או משטר צבאי, ורק אצלנו המשטרה דואגת לאוכלוסייה שלכאורה מהווה את האויב שלנו.
אינני פוסל את האפשרות שבסופו של דבר משטרת ישראל תיהפך ל"911" הישראלית. טוב יעשה אולי השר לביטחון פנים אם ימליץ להסמיך את המשטרה לגורם העל המאחד את כל הכוחות, בשגרה ובחרום.
בסיום ביקורי לא יכולתי שלא להגיב, וכשננעלה ישיבת סגל הפיקוד הבכיר אמרתי למפכ"ל ולאנשיו מילה אחת בשמי ובשם אלה החושבים כמוני - תודה.