בריון מופקר

בשבוע שעבר כיניתי את אביגדור ליברמן "בריון אנוכי", כאשר בעיצומה של מתקפת טילים על ישראל - הוא עסק בפוליטיקה מפלגתית והודיע על פיצול ישראל ביתנו. כעת מתברר לי שטעיתי. ליברמן הרבה יותר גרוע מזה. הוא בריון מופקר. אימצתי את זכרוני ולא הצלחתי למצוא תקדים למצב בו שר החוץ תוקף את מדיניות הממשלה בעיצומו של מבצע צבאי. וגם חלקים של זה לא מצאתי: ששר החוץ תוקף את מדיניות ממשלתו, ששר כלשהו תוקף את מדיניות ממשלתו בזמן מבצע צבאי. ככך ששילוב שני הדברים יחדיו - גם שר בכיר וגם בזמן מבצע צבאי - הוא בהחלט פטנט שיכול להירשם על שמו של ליברמן. כדאי שניזכר בכמה מושכלות יסוד. לשרי הממשלה יש אחריות קולקטיבית. את דעתם זכותם וחובתם להביע בחדר הישיבות של הממשלה, בפגישות של הקבינט, בשיחות ביניהם ובהתייעצויות עם ראש הממשלה. אבל ברגע בו הממשלה החליטה - כולם, כולל כולם, מחויבים להחלטותיה. אם המדיניות לא מוצאת חן בעיני שר, יש לו בדיוק שתי אפשרויות: להרכין את ראשו בפני החלטת הרוב או להתפטר. אין לו, בשום פנים ואופן אין לו, הזכות להישאר בתפקידו ולתקוף בפומבי את המדיניות עליה הוחלט. כך בכל עניין, קל וחומר בענייני ביטחון, וקל וחומר בן-בנו של קל וחומר בעיצומו של עימות. זה כל כך ברור, עד שדומני שבכלל אין צורך לנמק זאת. חילוקי דעות פומביים, ודאי כאשר החולק הוא אחד מבכירי השרים, מחלישים את מעמדה של המדינה וממילא מחזקים את עמדתם של אויביה. ובכלל לא משנה האם העמדה החולקת פייסנית או תוקפנית מזו שעליה הוחלט. ליברמן לא טיפש. גם יריביו יודו שהוא אדם חכם ומנוסה. אז למה הוא מתנהג בצורה מופקרת כזו? משתי סיבות: כי הוא חושב שכדאי לו, וכי הוא יודע שלא יקרה לו כלום. ליברמן סבור שהוא ירוויח תמיכה בצד הימני של המפה הפוליטית אם יפגין עמדה קשוחה מזו של בנימין נתניהו. ליברמן מדבר על עזה אבל חושב על הקלפי. אני מאמין לו שאלו דעותיו האמיתיות; אני בטוח שהוא מבטא אותן בצורה שערורייתית שכזו משיקולים פוליטיים. ליברמן גם יודע, שנתניהו לא יעז לפטר אותו. הוא לא דני דנון, חבר כנסת אחד בליכוד, אלא ראש-כל-יכול של מפלגה שיכולה להפיל את הממשלה. לכן, פיטוריו של דנון לא יכלו להיות שום איתות לליברמן; זה כמו לאיים על אריה שגורלו יהיה כשל עכבר. לכן, ליברמן יכול להרשות לעצמו לשבור את כל הכללים הבסיסיים ביותר של ממשל תקין ואחריות ציבורית.