הכנסייה האנגליקנית אישרה השבוע מינוי נשים לתפקידי הגמון. רק לפני 20 שנה היא אישרה לראשונה אפשרות מינוי נשים לכמורה, והנה הן כבר עולות בסולם. הארכיהגמון הראשונה מקנטרברי כבר בדרך, אולי כשתחזור מחופשת לידה. לא רע לגבי כנסייה שמלכתחילה נוסדה כדי לאפשר למלך לגרש את אשתו (במקום לערוף את ראשה כמקובל), ומאז היא מאפשרת לכמריה להנשא ולהתגרש כחפצם.
בכנסיית האם המקורית שלה, בכנסייה הקתולית, הדברים הולכים קשה יותר. נישואים אסורים שם כמו תמיד, וכנ"ל כהונת נשים. פדופיליה היא כנראה פתרון מועדף, או לפחות פתרון ביניים מספק. עיתונאי איטלקי ותיק ומפורסם ציטט החודש שיחה בה האפיפיור הנוכחי הודה בפניו כי 2% מכלל הכמרים והחשמנים בכנסייה הם פדופילים ועברייני מין. הוותיקן לא מאשר את תוכן השיחה, אבל גם לא הכחיש אותה בפה מלא. במקביל, ארגונים להגנת ילדים טוענים כי מאחר שרק בארה"ב עצמה הועמדו כבר קרוב ל-6% מכל הכמרים במדינה לדין בגין מעורבותם בעבירות מין לסוגיהן (פדופיליה היא רק חלק מהרשימה הססגונית שלהם), יש להניח כי אחוז אנשי הקודש העוסקים בזה, כעיסוק מלא או כתחביב בין התפילות, הוא כפול.
יש הטוענים שאמונה דתית נוטעת תוכן עשיר בחיי האדם. אינני בטוח בכך, אבל אין ספק שפעילות כנסייתית אינטנסיבית בהחלט יכולה להעשיר ולגוון את חיי המין שלו. טוב, מה אתם רוצים מדתות שהתחילו בבתולה שמתעברת ללא מגע. שדווקא אנשיהן יימנעו מלבדוק את מגוון האפשרויות שטמונות בתחום? במחשבה שנייה, אילו בצאתו ממצרים היה משה רבינו שלנו לוקח איתו למדבר כמה כושיות צעירות, במקום מצות, נראה לי שכולנו היינו חוגגים את הפסח בקצת יותר חדווה.
כושיות אמרתי. מולאטיות כתבתי. לשזופות עור בחוטיני כיוונתי. לא לקושיות. מאלה יש לנו, לצערי, כבר 2,000 שנה, די והותר. הגיעה עת השעשועים. תיכון מלכות הכנסייה ומנהגיה גם עלינו.
